תוצאות חיפוש

דמנציה/ אלצהיימר מתקשר לנו באופן מידי לשינויים בזיכרון. שינויים בזיכרון לרוב מלווים גם בשינויים ביכולת שיפוט, קושי בהסקת מסקנות וחשיבה לוגית, שמירה על רצף ותכנון פעולות מורכבות ורב שלביות. יש אנשים שתסמינים של דמנציה יהיו קודם כל רגשיים, והם יהיו עצבניים, חסרי סבלנות, פסיביים ומדוכדכים יותר מהרגיל. מעטים מודעים לכך שדמנציה/ אלצהיימר משפיעה באופן ישיר על החושים והחוויות החושיות של האדם. ישנם שינויים באיברי החוש, יותר נכון בפיענוח המידע שמגיע מאיברי החישה במוח, שאופייניים לדמנציה בשלבים שונים, ולשינויים אלו יכולות להיות השפעות משמעותיות על תפקוד ואינטראקציה עם הסביבה האנושית והפיזית. יש שינויים אופייניים ביכולת הראייה של האדם עם העלייה בגיל, גם ללא דמנציה/ אלצהיימר. אלו שינויים נורמטיביים שאנו מצפים למצוא אצל אנשים עם הזדקנותם: ירידה בחדות וצורך בתאורה רבה יותר וניגודי צבעים צבעים נראים פחות בוהקים וקושי להבדיל בין צבעים נדרש זמן רב יותר להסתגל במעבר מבפנים לחוץ, ולהיפך שדה הראייה מצטמצם באופן טבעי רגישות מוגברת לברק ובוהק כל זאת בנוסף למחלות עיניים כגון ירוד (קטרקט), גלאוקומה או ניוון מקולרי תלוי גיל. בשל המורכבות של הנושא, שינויים בראייה אינם בהכרח מדווחים על ידי האדם עם דמנציה. בדומה לגילאים צעירים יותר, לפני שמרכיבים משקפיים לראשונה, רבים מאיתנו סבורים שכולם רואים בדיוק כפי שאנחנו רואים. המודעות לקושי או שינוי בראייה דורשת נקודת התייחסות שונה, וזה קשה למי שכבר יש לו ליקוי קוגניטיבי. ככל האפשר כדאי לערוך בדיקות ראייה בסביבה הטבעית של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ויש כיום שירותי אופטומטריסטים ברחבי הארץ המגיעים לבית הלקוח. שינוי 1: צמצום שדה הראייה ההיקפי מה המשמעות: לכל אחד מאיתנו יש אזור ראייה מרכזי שבו הראייה ממוקדת ורוב המידע מגיע משדה זה. מעבר לשדה ראייה זה העין שלי קולטת מידע חזותי נוסף, אך באופן פחות ממוקד. לדוגמה: כאשר אני נוהגת, המבט שלי ממוקד בחלון הקדמי ובכביש לפניי. לצד זאת, אני קולטת בראייה גם מכוניות הנוסעות בנתיב מקביל ואת הנוף החולף. זהו מידע בשדה הראייה ההיקפי, שמצטמצם עם הזמן. מה לעשות: לגשת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מקדימה, ולאט כך שיש זמן לקלוט ולעבד את הדמות שלכם. שינוי 2: המיאנופסיה (Hemianopsia) מה המשמעות: מצב זה לרוב מופיע לאחר אירוע מוחי (שבץ, CVA), ויכול גם להופיע כתסמין של דמנציה וסקולרית (הסוג השני בשכיחותו מסוגי הדמנציה). משמעות הדבר שהאדם מאבד חלק משדה הראייה שלו, לרוב צד אחד כפי שמופיע בתמונה להלן. בדמנציה וסקולרית עלול להיות קשה להבחין ולאבחן מצב זה, וסביר שהאדם עצמו לא ידווח על כך ולא יהיה מודע לבעיה. נוכל ללמוד על זה לפי התנהגותו במרחב הפיזי. לדוגמה, אדם שיאכל מזון בצד מסוים של הצלחת, ולא ייגע במזון בצד אחר (שהמוח אינו רואה ולא מודע לקיומו). מה לעשות: אם חושדים שיש ליקוי כזה, כדאי לערוך בירור, ככל האפשר. בהיבט התפקודי: ניגשים לאדם מהצד שהוא רואה/ מתייחס, מגישים לו חפצים בצד זה, מתחילם משימות טיפוליות בצד זה וכיו"ב. *לאחר אירוע מוחי מקובל לנקוט בגישה שיקומית בניסיון לעורר מודעות לליקויים ולעודד שימוש מודע בצד הנפגע, כולל בהתייחס לשדה ראייה שהצטמצם/ נעלם. בדמנציה וסקולרית גישה שיקומית זו איננה מקובלת, ולכן לא כדאי "לאתגר" את האדם ולהגיש לו חפצים וכד' בצד של הראייה שנפגעה. שינוי 3: ליקוי בתפיסת עומק מה המשמעות: תפיסת עומק מבוססת על שילוב מידע משתי העיניים ועיבודו במוח. הכוונה ליכולת של האדם לזהות שמשטח איננו בגובה אחיד, כגון מדרגות, או לזהות מעבר בין משטחים שונים ולהבין אם יש הבדלים בגובה בין המשטחים, לדוגמה כניסה למעלית. בדמנציה משטח בעל צבע כהה, שחור או כחול כהה, לצד משטח בהיר, כגון רצפה לבנה או בהירה, עלול להיתפס כ"חור שחור", כאילו המשטח הכהה איננו קיים. נוכל לצפות באדם עם דמנציה שהולך מסביב לשטיחים כהים, מסרב להיכנס למעלית עם רצפה שחורה, מתקשה לעבור מעל פסים כהים ברצפה. ליקוי מסוג זה מגביר שכיחות של נפילות, בשל הקושי להעריך גובה של מדרגות (בפרט בירידה). מה לעשות: מדרגות: חשוב לסמן קצוות מדרגות בפסים עם ניגוד צבע משמעותי לצבע המדרגה אם רוצים למנוע מהאדם לצאת מהבית, אפשר להניח שטיחון שחור ליד דלת הכניסה (מבפנים) אם רוצים לעודד כניסה לתוך הבית, להניח שטיחון בצבע בהיר בכניסה לבית אם מתרשמים ששטיח כהה בסלון או בחדר השינה מביא להתנהגות "עוקפת", כדאי להסיר את השטיח (גם אם זה שטיח שמונח שם שנים רבות) כנ"ל לגבי משטחים מוגבהים (שיש, שולחן, שידה וכד'): לא לנסות להסביר לאדם עם הליקוי שהוא טועה בתפיסתו, אלא לערוך שינוי בסביבה הפיזית שינוי 4: קושי בזיהוי חפצים מה המשמעות: תהליך של "ראייה" למעשה מורכב מקליטת המידע החזותי בעין ופיענוח המידע החזותי במוח, בפרט באונה העורפית במוח. לעתים המוח משתמש ב"קיצורי דרך" בפיענוח, כך שייתכן שהעיבוד החזותי מבוסס על מה שהמוח מצפה לראות. יש השפעה גם של זיכרון ומחשבות, כגון "האם זהו משהו שכבר ראיתי בעבר?". שילוב כל המידע יחדיו הוא הפענוח של המידע החזותי. לדוגמה, גיליתי שאני זקוקה למשקפי ראייה מרחוק רק כאשר נסעתי למדינה שבה השלטים לא היו באנגלית, והמוח שלי לא הצליח "לצפות" מה יהיה כתוב בשלט. אז הבנתי שאני צריכה להתקרב יותר מבעבר לשלט כדי לקרוא את האותיות כראוי. זיהוי של חפצים/ אנשים/ מקומות וכד' משלב את המידע שמגיע מהעיניים עם מידע שנשלף מהזיכרון. בדמנציה/ אלצהיימר שליפת המידע מהזיכרון מהווה קושי ולעתים קרובות לקוי. זו הסיבה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להתקשות לזהות חפצים הניצבים מולו /לפניו ולהמשיך לחפש אחריהם. מה לעשות: משתמשים בחפצים מוכרים מהעבר. זה לא הזמן לקנות מלחייה חדשה, מעמד למשקפיים בצורת צפרדע, תיק חדש וכד'. לסמן חפצים בשלטים, בצבעים, להניח במקומות קבועים, להשתמש בניגודי צבעים בין משטחים לחפצים עצמם. סבלנות ואורך רוח כאשר הם מחפשים משהו שנמצא "מתחת לאף" – הם באמת לא מבינים שזה מה שמחפשים. להגביר את התאורה בכל רחבי הבית. שינוי 5: שילוב של ראייה מטושטשת, קושי באבחנה בין דמות לרקע, קושי בזיהוי תנועה ושינוי בזיהוי צבעים מה המשמעות: כל השינויים הללו עלולים להתרחש על רקע השינויים באזור הנוח המעבד את המידע המגיע מהעיניים. אמנם רצוי שיהיו משקפיים מותאמות ככל האפשר למצב העיניים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אך יש להכיר בכך התאמת משקפיים לא בהכרח תסייע בהתמודדות עם קשיים אלו. מה לעשות: צבעים שנתפסים כדומים זה לזה: קבוצה א: שחור, כחול, ירוק, חום וסגול. קבוצה ב: כתום, ורוד, אדום וצהוב. שימוש בניגודי צבעים כדאי לעשות בעירוב בין 2 הקבוצות. שימוש בניגודי צבעים: בין הצלחת למפה/ השולחן, סימון מתגים עם פס סימון כהה, שימוש בצבעים מאד שונים, לא להתעקש על התאמת צבעים מסוימת בלבוש. התאמות חזותיות כלליות: אחת הדרכים הזמינות להקל על ההשלכות של שינויים בראייה בדמנציה היא התאמת התאורה בבית. תאורה אחידה בכל החדר ומניעת אזורים "חשוכים". אלו עלולים להיתפס על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כמקומות שבהם מסתתרים אנשים זרים/ בעלי חיים/ חפצים/ שדים ועוד. אור יום טבעי הנכנס מהחלונות הוא חיובי ומומלץ, אך יש לשים לב למנוע סנוור מאור זה. עמעם (דימר) המאפשר הגברת התאורה באופן מדורג, כך שתתאפשר הסתגלות הדרגתית להגברת התאורה. יכול להיות משמעותי במיוחד בזמן שמעירים את האדם עם דמנציה בבוקר. לצמצם את כמות החפצים המוצגים והמונחים על משטחים, כך שיהיה פחות עומס וקל יותר לזהות פריט מסוים מבין רבים. להימנע ממשטחים מסנוורים, כגון שולחנות עם משטחי זכוכית במטבח או בסלון. עדיפות למשטחים שהם מט. לשקול לכסות מראות, אם יש בהן החזר מסנוור של מנורה. להימנע משטיפת רצפה עם חומר מבריק/ וקס. אמנות: המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול "להשלים" תמונה או ציור באופן שמעורר בו חרדה. באופן כללי, מומלץ להימנע מציורים בעלי אופי אבסטרקטי או אמורפי, ציורים העלולים לעורר רגש של חרדה, לדוגמה, העתק של הציור המפורסם ה"צעקה" של אדוארד מונק: כדאי לתלות תמונות של נוף וטבע, הידועים כמעוררים רגשות של רוגע ונינוחות. מי שיש לו משקפיים – להשתמש בהן. בפרט בזמן אכילת ארוחות. להשתמש במשקפי שמש כאשר יוצאים מהבית (להניח במקום בטרם פותחים את הדלת החיצונית). ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשת. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים הקשר בין ירידה בשמיעה לבין שינוי קוגניטיבי

אני מלווה את משפחתו של א' כבר כמעט שנה. לאחרונה חלה התקדמות במחלת האלצהיימר שלו, והופיעו שינויים ביכולות הגופניות שלו. אשתו התקשרה אליי ואמרה שהיא מקבלת המון עצות מה צריך לקנות בשביל לטפל בו, והיא כבר ממש מבולבלת מכל המידע וההמלצות השונות. היא ביקשה שאכוון אותה מה ומתי לקנות את מה שיקל על א' ועליה בהתמודדות עם המצב. יש כיום מגוון של אביזרי עזר היכולים לתמוך ולסייע בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. חלק מהאביזרים אינם ייחודיים לדמנציה/ אלצהיימר, אלא משמשים לשינויי ביכולת תפקודית בכל הגילאים, אולם יש אביזרים הרלוונטיים במיוחד להקשר בו אנו עוסקים. ריכזתי רשימה של אביזרים אלו המוצגים באופן כללי לפי שלבי המחלה. (יש הרבה יבואנים ומשווקים של האביזרים, והתמונות הן להמחשה בלבד, לא המלצה על אתר/ משווק ספציפי. אני לא מקבלת תמלוגים או תשלום עבור ההמלצות להלן מאף גורם). שלב התחלה: מכשיר איתור/ מעקב: שעון, שרשרת או כל פריט אחר. בחו"ל יש אפשרות להטמעת רכיב האיתור בנעליים או בגרביים. למיטב ידיעתי, אין שירות מסוג זה בישראל. לחלופין, איתור באמצעות טלפון נייד: אם האדם מורגל בנשיאת הטלפון כאשר יוצא מהבית, יש אפליקציות שונות שמאפשרות ניטור מרחוק על ידי אנשים אחרים, לדוגמה find my friends. טלפון מותאם: לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הרגילים להשתמש בטלפון נייד, אך מתקשים להתמודד עוד עם מגוון האפשרויות/ הכפתורים והאפליקציות בסמארטפונים, אפשר למצוא טלפון נייד עם מספר פונקציות מצומצם וקל לתפעול. גלאי גז: במטבח למצב ששוכחים לכבות את הגז גלאי עשן: בפרט בבתים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מעשנים. הסבר מלא על כך בסרטון הזה: סדרן תרופות: נטילת תרופות היא פעולה שגרתית הנעשית לרוב מבלי לשים לב לכך – בדיוק מסוג הפעולות שמתקשים לזכור אנשם עם דמנציה/ אלצהיימר. גם אנשים שנוטלים רק תרופה אחת ביום זקוקים לסדרן תרופות. רצוי לארגן את סדרן התרופות פעם בשבוע, ובאופן מבוקר, כלומר שיהיה מישהו שיישב לצד האדם עם דמנציה/ אלצהיימר וינטר את מילוי הסדרן. ממואפ: מערכת דיגיטלית המאפשרת ליצור תזכורות ושיחות וידאו מרחוק מבלי שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יידרש להפעיל זאת. אפשר להתאים באופן אישי את המידע המופיע במערכת, כולל מוזיקה, תמונות, סרטונים ותזכורות לפעילות או למשימות. שלב אמצע: השינוי הקוגניטיבי המתרחש מובן מאליו בדמנציה/ אלצהיימר. לצד השינוי המשפיע על יכולת השימוש בשפה, בזיכרון, התכנון ובביצוע משימות מורכבות, יש גם שינויים בגוף וביכולת התנועה. אף בהיעדר מחלות גופניות נוספות בשלב זה עלולות להיות נפילות חוזרות, איטיות ניכרת בתנועה וקושי במעבר בין תנוחות. כל אלו קשורים לשינויים המתרחשים במוח ומשפיעים על זמן תגובה, יכולת לשמור על שיווי משקל ועל היכולת לתכנן תנועה. בשלב זה חשוב ליצור סביבה פיזית בטיחותית ככל הניתן. ידיות לשירותים ולמקלחון: חשוב להתקין בגובה ובזווית שיתאימו למשתמש (כדאי להיוועץ במרפאה בעיסוק לצורך התאמה אישית). כמו כן, חשוב שהידיות יהיו בצבע הבולט על רקע הקיר. הגבהה לאסלה: לעתים אנשים ישבו זמן ממושך על האסלה משום שהם מתקשים לקום: האסלה לעתים נמוכה באופן יחסי ויש צורך בהבאת מרכז הכובד של הגוף קדימה יותר מאשר בקימה מכיסא רגיל. זה עלול להישמע עניין פעוט עבורנו (עם המוח התקין), אך לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר זה עלול להיות אתגר ואף להידרדר למצב של הימנעות בשימוש בשירותים, הנראה כאי שליטה ושימוש במוצרי ספיגה לפני שבאמת יש צורך בכך. הגבהת האסלה היא פתרון פשוט וקל ליישום. עוד אביזרים רלוונטיים: בשלב זה עשויות להופיע התנהגויות של אי שקט ונטייה לעשות מניפלציות על חפצים, באופן אינו תמיד תואם לחפץ. לחלק מהאנשים יש "ידיים עסוקות", כלומר ידיהם כל הזמן בתנועה: משפשפים בגדים עד כדי יצירת חורים, תופסים חפצים, מחזיקים, לוחצים, דוחסים, הופכים, מפרקים וכד'. למעשה האדם מחפש כל העת גירוי טקטילי, כלומר גירוי של מישוש ומגע. ייתכן שזו הדרך שבה חווה את העולם כעת וייתכן שזו דרך להרגעה עצמית. במצב זה אנחנו רוצים לספק אמצעי גירוי טקטילי בטיחותיים, שיוכל לעשות עליהם פעולות שונות באופן בטיחותי. לדוגמה: - משחקי fidget: משחקים בגדלים שונים שאפשר לאחוז ביד ותנועה של האצבעות יוצרת פעולה באביזר - כדור ספוג (בגודל בינוני), "נודל" לבריכה, כדור קוצים רך - יריעת פצפצים (מהגודל הבינוני ומעלה), משטח "פופים" כגון זה- שמיכת כובד: שמיכה שבאופן מכוון בעלת משקל רב, המפעיל לחץ עמוק על הגוף ומרגיע (כמו שקורה לנו בעיסוי רקמות עמוק). השמיכה צריכה להיות בערך כ-10% ממשקל המשתמש, ויש צורך להתאים באופן אישי. שמיכה כזו יכולה לסייע לאנשים לישון טוב יותר בלילה ולהרגיע במשך היום. יש אנשים שזה עובד כפלא עבורם, אבל לא ניתן לדעת מראש מה מידת ההשפעה על כל אחד ואחת. בין שלב אמצע לשלב מתקדם: מגני ירכיים: חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתקשים בניידות וזקוקים לתמיכה או עזרה, אולם אינם מודעים למצבם ונוטים לקום באופן מפתיע ולהתהלך באופן שמסכן אותם. החשש המרכזי מקימה והליכה ללא תמיכה הוא מפני נפילה ושבר בירך או באגן. מגני ירכיים הם אביזר שמצמצמים היארעות של שברים בירך בעקבות נפילה (מבוסס מחקרים). את המגנים מפלסטיק מכניסים לתוך מכנסונים ייעודיים הנלבשים מעל התחתונים/ טיטול, מתחת לבגדים. כן, אולי זה נראה קצת מגושם, אבל זה עובד! אפשר להיעזר בפיזיותרפיסטים (גם מקופ"ח) למצוא את הסוג המתאים ביותר. מכשיר לניטור קימה מהמיטה: חלק מהאנשים עם דמנציה קמים מהמיטה באופן עצמאי, בפרט במהלך הלילה, על אף שהם מתהלכים באופן לא יציב או זקוקים לתמיכה בזמן ההליכה. אפשר להניח מעקות או מחסומים שונים למנוע קימה זו, אך לא פעם מחסום מעין זה מגביר את הסיכון לנפילה ופגיעה. זאת משום שהאדם עם דמנציה אינו מבין את הצורך במחסום, מרגיש כלוא, נבהל ומצליח לקפוץ/לדלג מעל המחסום ו... ליפול חזק. המכשיר הזה מוצב לצד המיטה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ומבוסס על קרן לייזר בין 2 היחידות. כאשר האדם קם מהמיטה, קרן הלייזר נקטעת והמכשיר משמיע צפצוף התרעה למטפל. שלב מתקדם: בשלב זה יש צמצום ניכר בניידות, ומטרת הטיפול הסיעודי המרכזית היא שמירה על שלמות העור ומניעת פצעי לחץ. זאת ניתן לעשות בשילוב שינויי תנוחה, אביזרים המסייעים להפחתת/ חלוקת לחצים ותזונה. מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע מתחום הסיעוד בנוגע למידת הסיכון של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להופעת פצע לחץ. כרית ישיבה לכיסא גלגלים: חשוב להימנע מישיבה ממושכת על מושב כיסא הגלגלים שאינו מרופד. על המושב מניחים כרית ישיבה. יש מגוון רחב של כריות מחומרים שונים, וכדאי להיוועץ עם מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסט בטרם רוכשים כרית ספציפית, שמחיריהן עשויים להיות גבוהים מאד. 2 אזהרות: 1. לא כרית עם חור באמצע/ כרית בייגלה: הכרית אינה מונעת פצעי לחץ, לעתים אפילו להיפך, ועלולה להביא למצב של טחורים. 2. בעבר היה שימוש בכרית "ביצים", ספוג המדמה מראה של קרטון ביצים, אולם כיום כרית זו אינה מקובלת כמספקת את הריפוד הראוי למי שיושב עליה. כרית wedge: כרית מיוחדת שכדאי להכיר. זו כרית עם זווית הפוכה, כך שהחלק הקדמי גבוה והחלק האחורי נמוך יותר. כרית זו מתאימה למצב שבו האדם מחליק קדימה (בין אם באופן פעיל או סביל) על פני כסא הגלגלים. הזווית ההפוכה, המביאה לכך שהאגן נוטה לאחור קצת יותר, מצמצמת את ה"החלקה קדימה" ואת הצורך למקם את האדם חזרה בתוך המושב. רצוי שלכרית זו תהיה חגורה הנקשרת מאחורי גב הכיסא, כך שהכרית עצמה תישאר מקובעת על פני המושב. מזרן דינמי: מזרן דמוי מזרון ים המלווה במנוע שמזרים אוויר בתוך המזרון באופן רציף, כך שיש כל הזמן חלוקה פסיבית של משקל הגוף על פני המזרן. כמובן שמניחים סדין מעל המזרן (ויש לשים לב שהסדין מתוח היטב וללא קפלים, שיכולים לצמצם את יעילותו במניעת פצעים). אוברול למניעת הורדת טיטול: לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו שולט עוד על הסוגרים ויש צורך להיעזר בטיטול, אולם האדם עצמו אינו מודע לקושי בשליטה ומנסה להוריד את הטיטול, בעיקר בלילה. התנהגות זו מאתגרת מאד עבור המטפלים, והאוברול הזה מהווה פתרון אפשרי. יש מספר חברות המייצרות אוברול מסוג זה, אולם אני נוטה להמליץ על חברת נניקר. זאת משום שאני מכירה את אנט, התופרת והבעלים של החברה, כבר שנים רבות. עבדנו במשותף: היא תפרה מוצרים באופן ספציפי לפי הבקשות שלי לטובת דיירי בית האבות בו עבדתי. זו כמובן רשימה חלקית של אביזרי עזר ויש עוד רבים וטובים. אם אתם מתלבטים בצורך באביזר מסוים או איזה אביזר מומלץ לבעיה מסוימת, כדאי להיוועץ עם מרפאה בעיסוק. אביזרי עזר בו המומחיות שלנו. ו, לעתים קונים אביזר מתאים אך לא נעשה בו שימוש בגלל שלא ניתנה הדרכה מתאימה כיצד ומתי להשתמש. אל תוותרו על הדרכה ספציפית למוצר! ממליצה לרשום או לצלם (בווידאו) את ההדרכה כדי שתוכלו להיעזר בכך גם בהמשך. אפשר למצוא מידע שימושי גם ב: אתר עזרים מרכז מגוון עצום של אביזרי העזר, כולל מידע של היבואן או המשווק. אתר myjoon מרכז מגוון מוצרים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולמטפלים. האתר הוקם על ידי ליאור קורן, (אמא שלה חולה בדמנציה) בשל הצורך במוצרים מכבדים, יפים ומתאימים לחולים ולא פחות חשוב - למטפלים. עמותת מילבת עוסקת כבר שנים רבות בהתאמת אביזרי עזר, גם בייצור אישי, לפי הצורך. עבורי, כמרפאה בעיסוק, כל ביקור שם מלווה בקריאות התפעלות רבות. אתר י.ש.מ., אתר הציוד הרפאוי של יד שרה. הספר שכתבתי: "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)". ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: 8 התאמות חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חמשת החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים

מכירים את המשפט: "יש מי שחי בשביל לאכול, ויש מי שאוכל כדי לחיות?" זו תמצית חוכמת החיים שאכילה היא הרבה יותר מהפעולה הבסיסית של צריכת מזון לשם אנרגיה. עבור רובנו כל מה שקשור באוכל הוא עניין משמעותי בחיינו, הטעון בהרבה רגש, עיסוק ועניין. במהלך דמנציה/ אלצהיימר יהיו בשלב כלשהו שאלות ודילמות הקשורות להזנה ולאכילה. לעתים תהיה נטייה לאכול יותר (אפילו הרבה יותר) מבעבר, לרוב בתחילת הדמנציה/ אלצהיימר, ולעתים תהיה נטייה לצמצם את כמות ומבחר המזון שאוכלים (שכיח יותר ככל שהדמנציה מתקדמת). להלן דילמות שאני נדרשת אליהן באופן חוזר והמלצות כיצד לנהוג. "אמא/ אבא שלי לא אוכל/ת": זה משפט שכיח של בני משפחה מטפלים. רבים מוטרדים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו אוכל כתמול שלשום. לעתים יש גם שינוי בהיענות לאוכל שאהבו בעבר, עד כדי דחייה של מזון שאנחנו זוכרים שאהבו מאד. מומלץ לעקוב אחר המשקל של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וזה יהיה מדד אובייקטיבי אם יש מקום לדאגה. שקילה אחת לחודש היא תדירות מקובלת. בנוסף - מה לעשות: מומלץ לערוך יומן מעקב רשום הכולל מה, כמה ומתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוכל למשך 10-14 ימים. זאת מבלי לערוך שינוי כלשהו במטרה ליצור בסיס מידע. פעמים רבות המטפלים מגלים שהמצב אינו חמור כפי שסברו, והאדם עם דמנציה אוכל יותר ממה שהיה נדמה להם. ייתכן שהוא אוכל פחות ממה שנהג לאכול בעבר או מזון שונה ממה שאכל בעבר, אבל באופן כללי ובמבט מקרו של כמה ימים - למעשה אין סיבה לדאגה. כמו כן, נתונים אלו יוכלו לשמש בסיס לפנייה וקבלת החלטות עם תזונאי/ת או לכוון מה כדאי להוסיף/ להעשיר/ להחליף. "כל מה שהם רוצים לאכול זה מתוקים": עם העלייה בגיל באופן טבעי חלים שינויים בחושים שלנו. שינויים בחושי הראייה והשמיעה ברורים לכולנו, ויש מכשירים שאפשר להיעזר בהם לשמירה על תפקוד. גם חוש הריח וחוש הטעם משתנים, ולרוב איננו נותנים דעתנו על כך. מספר החיישנים בלשון ובאף פוחת באופן משמעותי, ומלווה לעתים בניוון במרכז ריח במוח. הדבר נכון במיוחד במחלת אלצהיימר, ויש אנשים עם אלצהיימר המדווחים שבדיעבד השינוי בחוש הריח החל עוד לפני הקשיים בזיכרון לטווח קצר. (יש אפילו בדיקה לאלצהיימר המבוססת על היכולת להבחין בריח של חמאת בוטנים.) בנוסף לשינויים הטבעיים בחושים עם העלייה בגיל, דמנציה/ אלצהיימר פעמים רבות מלווה בהעדפה ברורה למזון מתוק. למה זה קורה? לא ממש ברור, אך זו תופעה שכיחה מאד. מה לעשות: באופן כללי, במידה ואין מחלת סוכרת, ההמלצה היא לאפשר לחולה בדמנציה/ אלצהיימר לאכול מזון מתוק כרצונו. (אין לראות בכך המלצה רפואית). לצד זה, תמיד כדאי להיוועץ ברופא/ה מטפל/ת! אם יש סוכרת, מומלץ להיוועץ עם הגורם הקליני (רופא, אח/ות סוכרת, תזונאי/ת) כיצד לאפשר לו לאכול מה שרוצה ולשמור על איזון הסוכרת. (זה דורש חשיבה שונה מהפרוטוקולים הרגילים, אבל בהחלט אפשרי). "היא אוכלת שטויות למרות שאנחנו מביאים לה אוכל מבושל": לעיתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתגורר בגפו ומתקשה לבשל או אפילו לחמם את המזון. המטפלים משקיעים, מבשלים ומביאים לביתו מזון מבושל וטעים, אולם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מעדיף לאכול עוגיות/ ופלים/ קרקרים/ כל מה שקונים בשקיות. ברור לכולנו שבישול אוכל זו משימה מורכבת. גם חימום מזון שמישהו אחר בישל היא משימה מורכבת ורבת שלבים: לזכור שיש במקרר מזון, לפתוח את הקופסה, לזהות מה יש בה, להוציא מנה לצלחת, לסגור את הקופסה ולהחזיר למקרר, לחמם את הצלחת במיקרו (הפעלת המיקרו זה כשלעצמו סיפור מורכב), לזהות את הצפצוף של המיקרו כשסיים וכיו"ב. ייתכן שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל לעשות זאת עוד, אולם מעטים יודו בכך! לרוב יאמרו ש"לא הייתי רעבה/ לא אוהבת את מה שהבאתם/ המיקרו לא עובד כמו שצריך" ועוד אי אלו נימוקים. מה לעשות: הגיע הזמן להכין צלחות עם פתקים, כולל איך מפעילים את המיקרוגל או לשלב מישהו שיבוא לחמם את המזון, ואידיאלית יישב לאכול יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הרי אכילה היא אירוע חברתי, ואנחנו נוטים לאכול יותר כשיש לנו שותפים לארוחה. גם אנשים ללא דמנציה/ אלצהיימר עלולים לפתח דפוס אכילה של "כריכים מעל הכיור" מפאת דכדוך, המלווה לעיתים אכילה לבד או קושי רגשי לטרוח בהכנת ארוחה רק עבור עצמם. "היא גומרת את כל הכיבוד על השולחן!" משפחה שיתפה אותי בכך ששמו קערות של חטיפים על השולחן כאשר התארחו הנכדים, והאמא/ סבתא פשוט ישבה ואכלה ללא הפסקה (עד כדי שהנכדים התלוננו שסבתא גומרת להם את החטיפים). רובנו נוהגים להניח כיבוד על שולחן מרכזי כאשר מארחים את הנכדים/ משפחה /חברים. בדמנציה/ אלצהיימר היכולת לשפוט מה מתאים במצבים חברתיים משתנה, ואופן ההתנהלות עלול שלא להתחשב באנשים אחרים, כך שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יאכל מבלי לחשוב שעוד אנשים רוצים ליהנות מן התקרובת. מה לעשות: נתחיל עם מה לא לעשות: לא להעיר או לגעור על כך שהיא אוכלת הכל ולא משאירה לאורחים. מה כן, התערבות סביבתית: להציב את הכיבוד הרחק מהישג היד המיידית, אולי כך שתצטרך לקום כדי להגיע לקערה וכד'. אפשרות נוספת: להציב לידה קערה קטנה אישית, ואת יתר הקערות להניח רחוקות יותר או לתת לכל אורח קערה אישית משלו (כן, אני יודעת שזה מוזר לאורחים, אבל זה עובד). "אבל הוא חולה לב ואסור לו ביצים וגבינות בגלל הכולסטרול!" הנחיות תזונתיות לכלל האוכלוסיה ובתקופות חיים צעירות אינן בהכרח רלוונטיות לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. גם עבור מי שרוב חייו נמנע ממזון עתיר שומנים או חלבונים, ייתכן שכעת אפשר שיאכלו באופן חופשי ממזונות אלו. לתפיסתי המקצועית, הקו המנחה בטיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הוא איכות חיים נוכחית שלהם. מזון הוא מרכיב מרכזי באיכות חיים ובדמנציה/ אלצהיימר הגישה הטיפולית מכוונת לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאכול מה שרוצה (כאמור גם מתוקים), מתי שרוצה (כן, גם בלילה), איפה שרוצה (בסלון מול הטלוויזיה, בחדר שינה אבל לא בתנוחת שכיבה) ואיך שרוצה (כמו מזון אצבעות שמתואר להלן). מה לעשות: להתייחס קודם כל לאיכות החיים עכשיו, ולדאוג פחות ממה יהיה בעתיד. (כן, יודעת שזה קל לומר, אבל קשה לעשות). "אמא שלי יושבת שתי דקות, חוטפת שלושה ביסים וזהו. היא לא מוכנה לשבת יותר מכמה דקות, גם לא לאכול. היא יורדת במשקל. מה עושים?". שוטטות היא תופעה מוכרת בדמנציה/ אלצהיימר. אנחנו לא ממש מבינים למה זה קורה, ולבקש מהאדם לשבת שוב ושוב - לא אפקטיבי, גם לא לצורך אכילה. מה לעשות: בנוסף למזון בצלחת, כדאי להציע מגוון של "מזון אצבעות", כלומר מזון שאפשר לאכול תוך כדי עמידה או הליכה. לדוגמה: ביצה קשה, רצועות חביתה, כריכים שונים (גבינה, טחינה, חומוס, טונה וכד'), ירקות חתוכים טריים (פלפלים, מלפפונים, עגבניות שרי, קולרבי) או מבושלים (שעועית ירוקה, ברוקולי, כרובית, גזר גמדי), פירות חתוכים, תפוחי אדמה מבושלים או אפויים בפרוסות, אטריות פסטה רחבות, מקלות דגים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, חתיכות שניצלים, כדורי פלאפל, קובה, פסטלים, לביבות, פנקייקים, קוביות גבינה, משולשי גבינה, חתיכות פשטידה, ריבועי פיצה, עלי גפן ממולאים. אם נחשוב על כך, בוודאי יש עוד אפשרויות רבות. מזון בסגנון זה עשוי להתאים גם לאנשים שעכשיו מתקשים להשתמש בסכום. חשוב! צריך להתאים את מרקם המזון ליכולת הלעיסה והבליעה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם יש התלבטות - ייעוץ של קלינאי/ת תקשורת. תפקוד האכילה הוא לרוב התפקוד האחרון שנשמר, ולדעתי מאד חשוב שנאפשר ביצוע עצמאי ככל שניתן למשך זמן רב ככל שניתן. מידע נוסף בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר: - לאכול ולחיות בכבוד: חוברת המצוינת שערכו עמותת עמדא, משרד הבריאות וג'וינט אשל - על הזנה בדמנציה מתקדמת: הרצאה מעולה של ד"ר רוני צבר עם עמותת עמדא - סרטון שלי מיוטיוב: על ההשפעה של הסביבה הפיזית על אכילה ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, נחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים לכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר איך נעזור לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להשתתף בארוחות משפחתיות מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

בשירות הצבאי שירתי כמ"כית טירונים. אז חוויתי לראשונה מחסור משמעותי בשעות שינה. בשמירות תמיד רציתי להיות בפטרול, כדי להיות בהליכה, כי בעמידה פשוט נרדמתי. עם השנים, הבנתי שזו היתה רק הכנה למצבים שבהם אנחנו נדרשים לטפל באנשים שדפוסי השינה שלהם שונים מאד ממה שמתאים לנו. לא משנה באיזה שלב של דמנציה האדם שאתם מטפלים בו, סביר להניח שיש שינוי בהרגלי השינה שלהם. אולי הם קמים באמצע הלילה, אולי הם ישנים יותר במשך היום, אולי מתקשים לקום בבוקר. שינויים בדפוסי שינה זו אחת הבעיות השכיחות בדמנציה/ אלצהיימר, וגם אלו משתנים עם התקדמות המחלה. האם זה סביר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ישנים הרבה יותר? כן. על אף שלעתים נדמה לנו שהבעיה היא שהאדם עם דמנציה ישן המון המון שעות, זו לא תמיד סיבה לדאגה. אדם עם דמנציה לעיתים קרובות ישן יותר במהלך היום, לצד שינה בלילה, ועם התקדמות המחלה זמני שינה לרוב מתארכים עוד יותר. באופן כללי, ה- NIA (המוסד הלאומי להזדקנות בארה"ב) ממליץ 7 עד 9 שעות שינה בלילה. אולם, מחקרים מראים שאדם עם דמנציה עשוי לישון 13-15 שעות במהלך יממה. באופן כללי, כמחצית האנשים מעל גיל 65 חווים שינויים בשינה. בדמנציה הפרעות שינה מופיעות בקרב כ-80% מהחולים. לרוב' השינויים בשינה יופיעו בשלב האמצע של דמנציה/ אלצהיימר. עד היום לא ברור מהם השינויים הספציפיים במוח שמביאים לשינויי כאלה או אחרים בדפוסי השינה. הפרעות השינה השכיחות הן: - יתר שינה (המונח המקצועי הוא hypersomnolence) - קשיי הירדמות או קושי להישאר במצב של שינה (insomnia) - שינויים בנשימה במהלך השינה עד כדי תסמונת דום נשימה בשינה (OSA, Obstructive Sleep Apnea) - הפרעות גופניות, כגון הפרעת הרגליים הפעילות - הפרעות במעגל עירנות – שינה, כך שהופכים יום ולילה למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון במשך היום? סביר להניח שהם משלימים שינה שחסרה מהלילה. הם עשויים להירדם לפרקי זמן קצרים במהלך היום. לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר קשה יותר לבצע פעילויות הנראות לנו כפשוטות וקלות לביצוע. למוח שלהם נדרשת הרבה יותר אנרגיה בכדי לפענח את המתרחש, לתכנן ולכוון פעולות לצורך ביצוע משימה. הם עלולים להרגיש צורך במנוחה לאחר ביצוע מספר מטלות קטן. לדוגמה, משפחות רבות מדווחות שהאדם עם דמנציה קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, מתלבש (אולי גם מתרחץ), מצחצח שיניים, אולי מעיף חצי מבט בעיתון היומי, וחוזר למיטה אפילו למשך עוד שעה(!). עוד על העייפות הרבה העשויה להופיע בדמנציה אלצהיימר בפוסט קודם בבלוג זה. תסמינים אחרים של דמנציה/ אלצהייימר, כגון שוטטות והפרעה בהתמצאות בזמן, עלולים גם לגרום לישנוניות במהלך היום. שוטטות שכיחה יותר עם התקדמות הדמנציה, ועלולה להביא למצב שהאדם עירני ופעיל במהלך הלילה. הפרעה בהתמצאות בזמן פוגעת ביכולת האדם להבחין בין יום ולילה, חרף סימנים מובהקים כגון אור וחושך, ולהביא לכך שהאדם "מתחיל" את היום בשעות הבוקר המוקדמות. עם המעבר לשעון חורף, מצב זה עלול להחריף, משום שהמוח מתקשה להסתגל לשינוי בשעות ולהבין את המשמעות של הזזת השעון. גם אם האדם יודע לזהות את השעה בשעון ולומר מה השעה (שלוש בבוקר), אין בכך ערובה להבנה מה המשמעות של השעה, וייתכן שבכל זאת ירצה להתלבש ולצאת להסעה לעבודה.... מה ההשפעה של הפרעות שינה על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר? על אף שנראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון שעות, איכות השינה לרוב אינה טובה. כל אדם, עם או ללא דמנציה/ אלצהיימר, סובל מקשיים גופניים וקוגניטיביים בהיעדר שינה מספקת. לרוב, לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יש פחות שלבי שינה של גלי מוח איטיים ושינת חלום (REM), שהם סוגי שינה עמוקה חשובים להרגשה של רענון וחיוניות מהשינה. הפרעות שינה יכולות לגרום ל: עצבנות מוגברת קשב וריכוז לקויים יכולת קוגניטיבית מוגבלת הגברה של מצוקה רגשית סיכון מוגבר לנפילות בשנים האחרונות יש מודעות גוברת להשפעה של מחסור בשינה ו/או הפרעות שינה במהלך החיים כגורם סיכון להתפתחות דמנציה. השפעות של סוגי דמנציה על הפרעות שינה: דמנציה וסקולרית: דמנציה זו מופיעה על רקע שינויים באספקת הדם למוח והחולים בה בסיכון פי 2.5 לחוות אינסומניה (קושי להירדם או קושי להישאר בשינה). בקרב חולים בדמנציה זו לעתים קרובות יש תסמונת דום נשימה בשינה, שבה נתיב כניסת האויר נחסם באופן חלקי או מלא, העלול להתבטא בנחירות חזקות או שיעול. על כל מקרה, המוח "מעיר" את האדם כדי לאפשר לאויר להיכנס כראוי, לרוב על ידי גירוי לשינוי תנוחה או משהו דומה. תסמונת זו גם מגבירה את הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי. דמנציה מסוג גופיפי לואי ודמנציה על רקע פרקינסון: הפרעות שינה מדווחות בקרב רוב האנשים המאובחנים כחולים בפרקינסון או בדמנציה מסוג גופיפי לואי (כ-90% מהחולים). הפרעות שינה בסוגי דמנציה אלו כוללות שינה מוגברת במהלך היום (EDS), אינסומניה, הזיות, דום נשימה בשינה והפרעת התנהגות בשינת REM*. *הפרעת התנהגות בשינת REM: לרוב במהלך שינת REM, שהיא שינת חלום, יש נתק בין הפעילות של המוח והפעילות של השרירים, כך שאנחנו יכולים לחלום שאנחנו רצים/ מטפסים/ קופצים וכד' בעוד הגוף שלנו נשאר רפוי וללא תנועה משמעותית. בהפרעת שינה זו לא נוצר הנתק הזה בין גוף ומוח, והאדם מניע את הגפיים בזמן החלום לביצוע התנועות שהוא חולם. האדם עצמו אינו מודע לכך כלל, ומי שנפגע הוא מי שישן לצידו. יש לעתים מקרים של פגיעה ופציעה ממשית בבן/בת הזוג, שישנים יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. האדם החולם כאמור אינו מודע לכך. לא מומלץ להעירו כדי להפסיק את התנועות ואין טעם לדבר על כך בזמן שהוא ער. הפתרון המתאים הוא שינה במיטות נפרדות, ואולי אף חדרים נפרדים אם אפשר (לעתים התנועות מלוות גם בצעקות וקולות המפריעים לאחר לישון). איך אפשר להתמודד עם הפרעות בשינה בדמנציה/ אלצהיימר? התייחסות להפרעות שינה צריכה להיות מותאמת אישית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולתפקודו. ראשית, מומלץ לפעול ליצירת היגיינת שינה מיטיבה. דוגמאות מה אפשר וכדאי לעשות: - חשיפה לשמש במשך היום: כל כך התרגלנו להסתתר מהשמש ששכחנו שיש לה השפעה מיטיבה. אור השמש הוא גורם חשוב ביותר להפרשה של מלטונין, הורמון חיוני לעורר הרגשת הצורך בשינה. די בישיבה במרפסת בשמש למשך חצי שעה בכדי לקבל את ההשפעה הדרושה. - חדר שינה עם תאורה מתאימה: תריסים וחלונות סגורים, ללא אורות חזקים, תאורת הכוונה לשירותים (רצוי תאורה בגוון אדום/ כתום) - טמפרטורת החדר המומלצת לשינה היא כ-18 מעלות - הוצאת מכשירים חשמליים מחדר השינה (כולל טלוויזיה, טלפון נייד, מחשב, שעון דיגיטלי וכד') - צמצום משקאות עם קפאין ומזון "כבד" בשעות אחה"צ והערב - פעילות גופנית בשעות אחה"צ- ערב - יצירת שגרה לקראת שינה - שימוש במכשיר המייצר "רעש לבן": מכשירים פופולריים בחו"ל שממסכים רעשים מהסביבה שעלולים להפריע להירדם או במהלך השינה, כגון נביחות של כלבים, מכוניות נוסעות וכד'. בדמנציה/ אלצהיימר לעתים גם רעש של מזגן או מאוורר (בפרט אם אינם חדשים ומהסוג השקט) עלול להוות גורם רעש המשפיע לרעה על שינה. מה עוד? ארומתרפיה: יש בני משפחה המדווחים הצלחה בשימוש בשמנים מתאימים, בעיקר לבנדר. בייעוץ איש מקצוע בלבד. "שמיכת כובד": שמיכה במשקל רב המשפיעה על מערכת העצבים באופן הדומה לעיסוי עמוק. הכובד מרגיע את ערכת העצבים ועשוי לסייע לשמירה על רצף שינה. יש דיווחים על השפעה מיטיבה של אמצעי התערבות זה, אולם בדומה לכל טיפול לדמנציה/ אלצהיימר, התגובה היא פרטנית ולא ניתן לדעת מראש מי יפיק מכך תועלת ומי לא. טיפול באמצעות אור: טיפול שבו חושפים את האדם לתדרי אור מסוימים (מנורות מיוחדות) לפרקי זמן מוגדרים במטרה לנרמל את מעגל ערות שינה. הדיווחים על ההשפעה בדמנציה/ אלצהיימר הם מגוונים ואין התוויה ברורה להשתמש באמצעי טיפול זה. משככי כאבים: סיבה שכיחה להתעוררות בלילה היא כאבים, בפרט כאבי מפרקים. לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא ידווח על כך, ואף לא ישיב באופן חיובי לשאלה ישירה בעניין. מומלץ לשקול יחד עם הרופא המטפל אפשרות למתן משככי כאבים מתאימים לפני השינה או במהלך הלילה. טיפול בדום נשימה בשינה: הטיפול המקובל לדום נשימה בשינה הוא שימוש במכשיר המכניס אויר לריאות בלחץ מווסת, הנקרא CPAP. זהו מכשיר אפקטיבי לטיפול בתסמונת זו, אבל השימוש בו אינו נוח או קל, גם לאדם עם מוח תקין, לא כל שכן לאדם עם דמנציה. לצערי, הסיכוי להרגיל אדם עם דמנציה להשתמש במכשיר זה, ושלא יוריד אותו במהלך הלילה, הוא נמוך יחסית, אולם תמיד מומלץ לנסות, אם זו ההמלצה לטיפול. כדורי שינה: לעתים אין מנוס משימוש בטיפול תרופתי להפרעות השינה בדמנציה/ אלצהיימר. חשוב לעשות זאת בייעוץ עם רופא מומחה ולא לתת כל מיני תרופות ללא מרשם/ טבעיות וכד'. המוח עם הדמנציה לא קרא את העלון לצרכן ולא בהכרח יידע מה לעשות עם התרופה, גם אם אין צורך במרשם! בדומה לשינויים אחרים דמנציה/ אלצהיימר, לרוב יהיה צורך לשלב את הטיפול התרופתי לשינה עם התאמת הסביבה והשגרה היומית בהתאם להצעות לעיל ובפוסטים קודמים. מצד אחד, לתרופת שינה תמיד יש "מחיר" של פגיעה בעירנות לא רק בלילה אלא גם במהלך היום. כמו כן, עלולה להיות השפעה לא מיטיבה על יכולת הניידות ושמירה על שיווי משקל. מצד שני, גם להיעדר שינה פגיעה דומה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולמי שלמטפל בו. על כל מקרה, שימוש בתרופות שינה חייב להיות בייעוץ עם רופא מומחה. קנביס רפואי: יש דיווחים של השפעה מיטיבה של קנביס רפואי על שינה בדמנציה. עם זאת, נכון לעכשיו אין ראיות מדעיות מובהקות לגבי יתרון בשימוש בקנביס רפואי בדמנציה לעומת שימוש בתרופות שינה/ הרגעה/ אנטי פסיכוטיות וכד'. כל התכשירים עשויים להיטיב או להחמיר את התסמינים להם אנחנו מנסים לתת מענה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מידע נוסף אפשר למצוא גם בספר שכתבתי "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)", בעמ' 77. אפשר להזמין את הספר ישירות ממני (מגיע עם שליח) בקישור זה. בוודאי יעניין אותך גם: למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך? אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה דמנציה מתקדמת מקורות מידע: A Good Night’s Sleep (https://www.nia.nih.gov/health/good-nights-sleep) Dementia and Sleep (https://ogg.osu.edu/media/documents/sage/Roth%20sleep%20week%207.pdf) Sleep Disturbances in Dementia: What They Are and What To Do (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3062259/) Excessive Daytime Sleepiness in Major Dementia Syndromes (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6709580/ Parkinson’s Disease and Sleep (https://doi.org/10.1053/smrv.2002.0229) Sleep Disturbances Increase the Risk of Dementia: A Systematic Review and Meta-Analysis (http://dx.doi.org/10.1016/j.smrv.2017.06.010) The Relationship Between Obstructive Sleep Apnea and Alzheimer’s Disease: (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6542637/)

רובנו חושבים שהאישיות שלנו די סטטית לאחר גיל ההתבגרות, אך אנחנו למעשה ממשיכים להשתנות כל חיינו. יש היבט אחד שנוטה להישאר יציב לאורך כל החיים: חוש ההומור שלנו. מסתבר ששינוי בחוש ההומור ומה מצחיק את האדם עשוי להיות סימן מקדים לדמנציה לסוגיה. שינויים בחוש הומור של האדם עם דמנציה ב-2016 התפרסם מחקר ב- Journal of Alzheimer’s Disease שמצא שינויים ניכרים בחוש ההומור בקרב 40% מחולי אלצהיימר וב-100% מחולי דמנציה פרונטו-טמפורלית שהשתתפו במחקר. השינויים נטו להיות בעלי אופי אפל, כולל צחוק לא תואם למצבים או לאירוע. מקרה חריג שדווח במחקר היה חולה שצחק כאשר אשתו נכוותה באופן קשה ממים רותחים. גם אני זוכרת מקרה של חוש הומור בעייתי בדמנציה: אישה עם דמנציה שליוויתי בטיול בקיבוץ עברה ליד בחור צעיר שעשה שכיבות סמיכה, והרימה את רגלה בכדי לבעוט בו בהיותו על הקרקע. כמובן שזינקתי כדי למנוע ממנה לבעוט בו, והיא הביטה בי בחיוך ובצחוק, לא הבינה מה הבעיה. אחת הסיבות שדמנציה משפיעה על חוש ההומור של האדם היא פגיעה בתפקוד חברתי, וקושי של האדם עם דמנציה להבין רגשות של אנשים אחרים (מיומנות שרכשנו בילדותנו). צמצום באמפתיה ותגובות לא מתאימות שכיחות בדמנציה מסוג פרונטו-טמפורלי ודמנציה סמנטית. אלו גם סוגי הדמנציה המחוללות שינויים משמעותיים באישיות של האדם, ומלוות באובדן עכבות וקושי בדחיית סיפוקים. כולנו נעזרים בהומור להתמודד עם מצבי לחץ ודחק, וכך גם אדם עם דמנציה. אין לראות בשינויים בחוש ההומור תסמין מובהק לדמנציה! אבחנה כמובן כרורה בתהליך בירור. מתי כן לדאוג? חוקרים בקולג' בלונדון זיהו מספר שינויים הקשורים להומור שהם נורות אזהרה: - חוסר הבנה של סאטירה - חוש הומור ילדותי והנאה מוגברת ממצבים המבוססים אירועי ביש מזל ושלומיאליות (slapstick) - צחוק בתגובה לגירויים שאינם מצחיקים במהותם, לדוגמה נביחה של כלב - צחוק לא מתאים בתגובה לאירועים בחדשות - צחוק כאשר אדם אחר חווה משהו רע - מספרים בדיחות גסות או מגונות בציבור - מתייחסים לבדיחות באופן מילולי ולא מופשט - הערות לא מתאימות לאנשים זרים במקומות ציבוריים דיס-אינהיביציה פרונטלית (frontal disinhibition): תופעה שמופיעה לעתים בדמנציה, שבה האדם מתקשה לווסת את הביטוי בחיצוני לתגובה רגשית, כך שייתכן התגובה אינה תואמת מצב. לדוגמה, אדם עם דמנציה הצוחק כאשר מישהו נופל/ נפצע וכד', כפי שהוזכר לעיל. המשמעות של המילים היא שחרור העכבות באונה הקדמית של המוח, כך שהתגובה שמקבלת ביטוי עשויה להיות שגויה/ מבולבלת. לעתים הדבר יתבטא הפוך: במצב מצחיק (לכל הדעות) האדם עשוי להתחיל לבכות. אין פירוש הדבר שהוא חווה עצב, אלא שה"חיווט" במוח השתנה והביטוי של הרגש אינו בהכרח תואם. תופעה זו שכיחה יותר בדמנציה מסוג וסקולרי, המאופיינת באוטמים נקודתיים במוח על רקע שינויים בכלי הדם. איך להגיב? לפעמים אדם עם דמנציה שהיה בעל חוש הומור חד, ידע לשחק במילים ולנסח רעיונות באופן משעשע, יחווה שינוי משמעותי בחוש ההומור. כעת, ייתכן שיאמרו כל מיני דברים שיהוו מקור למבוכה. ייתכן שתרגישו צורך להתנצל בנוגע להערות שיאמר. לעיתים ההומור החדש הוא גס, לא הגיוני, פוגע ואף דוחה. כדאי לנסות: 1. אל תכעסו עליהם: כעס שלכם רק יגרור כעס מצד האדם עם דמנציה. עדיף לשמור על קור רוח ונינוחות. לרוב, אנשים אחרים יהיו סלחניים אם תתנצלו ותסבירו את המצב. באופן כללי, כדאי להמעיט בדאגה מה חושבים אנשים אחרים. 2. אל תתווכחו או תגערו בהם: לרוב האדם עם דמנציה אינו מבין שהאמירה או הצחוק שלו היה לא מתאים. הסברים על כך עלול לבלבל אותם עוד יותר. 3. תכוונו מחדש: תנסו להסיח את דעתם, לדבר על משהו שהם אוהבים או להציע פעילות שאוהבים. כך תוכלו להפסיק את העיסוק בנושא שהגיבו לו באופן לא מתאים. התייחסות לדמנציה/ אלצהיימר כאילו ב"הומור": הסטיגמה נגד דמנציה/אלצהיימר מופיעה במגוון אופנים, בין היתר ב"בדיחות" והערות ברשתות חברתיות. אלו לרוב רומזים שלמישהו יש דמנציה כאשר הם שכחו לעשות דבר מה או אמרו משהו בשוגג. הערות פוגעניות דמויות בדיחה מגבירות את הסטיגמה בציבור נגד אנשים עם דמנציה. חוש הומור הוא מנגנון התמודדות חשוב עבור אנשים עם דמנציה ובני המשפחה שלהם, ויש המון סיפורים משעשעים על החיים לצד דמנציה. הבעיה היא בבדיחות סרות טעם ומעליבות, ולצערנו, כאלה יש הרבה. איך אפשר לאתגר "בדיחות" מסוג זה? אם אתם חווים הערות פוגעניות או בדיחות סרות טעם, אולי תרצו להגיב באופן מגביר את המודעות לדמנציה/ אלצהיימר, ולשם כך אפשר להיעזר באמירות הללו לצד הפוגע: 1. "תתייחס לאדם, לא לדמנציה": תזכירו לאדם ה"מתבדח" שדמנציה/אלצהיימר אינה הדבר היחיד שמאפיין את האדם או את חייו. 2. "זה לא מצחיק לכולם": כן, אני רואה אתכם עושים פרצוף שאתם לא רוצים להיות זה שהורס את החגיגה, זה שאומרים עליו שהוא "כבד". מכירה את זה. אמרו לי לא פעם ולא פעמיים שאני ממש "כבדה" ולא טוב להיות כל כך רצינית. אז מה? אם "הבדיחה" פוגעת בי, זה פוגע גם באנשים אחרים, ותפקידנו להיות סוכני שינוי ולעורר יחס מכבד לכל מי שחולה או שקשה לו. למה? מעבר לכך שזה הדבר המוסרי והנכון לעשות, יום אחד אולי אנחנו נהיה בצד השני... 3. "בדיחות משפילות מגבירות סטיגמה": תסבירו מה הנזק שה"בדיחות" הללו עושות לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. 4. "אתם משתפים במידע שגוי": "בדיחות" פוגעניות לעתים קרובות מבוססות על מידע שגוי ומיתוסים. במקום זאת, תשתפו אתם במידע מהימן. 5. תעודדו את מספרי ה"בדיחות" ללמוד עוד על דמנציה ולהיות "ידיד דמנציה". הומור וצחוק כטיפול בדמנציה/ אלצהיימר: פורים הוא חג מורכב בבית אבות: מחד, זה זמן לאווירה שמחה ועליזה. מאידך, חשוב להיזהר בכבודם של הזקנים ולהימנע מסממנים ילדיים. לפני כמה שנים לכבוד פורים הזמנו ליצנית רפואית לבקר בחג. זכורה לי במיוחד דיירת אחת שחייכה ללא הפסקה מרגע שראתה את הליצנית. מהחיוכים האלה שאם לא היו אוזניים שיגבילו את החיוך הוא היה ממשיך עוד ועוד. האושר וההנאה הצרופה ממראה הליצנית על פניה היה מפתיע מאד; זו היתה דיירת שסבלה מאפתיה ולרוב ישבה עם עיניים עצומות. הליצנית "העירה אותה לחיים", מאז הליצנית ביקרה כל שבוע. מה למדתי מזה? לכל מה שמעורר צחוק, גם ליצנים, יש מקום בדמנציה/ אלצהיימר. מה עוד? - יוגה צחוק – מידע מתוך ויקיפדיה. האתר העולמי של יוגה צחוק (באנגלית) - סרטונים מצחיקים ביוטיוב – יש אלפי שעות של סרטונים מצחיקים: כלבים, חתולים, תינוקות, ועוד המון מצבים ואנשים שעושים שטויות מאד משעשעות. האדם עם דמנציה במצב רוח לא טוב? תראו לו סרטונים! צחוק הוא מדבק: מי ששומע צחוק של אחר נוטה להתחיל לצחוק גם כן. בסרטון הזה ממש קשה שלא להצטרף... ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: אפתיה כתסמין התנהגותי מוסיקה ודמנציה/ אלצהיימר שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

דמנציה היא שם כולל למחלות ניווניות של המוח. כמה סוגי דמנציה יש? לפחות 50. יש הטוענים ליותר מ-100. רובן בשכיחות נמוכה (מאד), ובעלות שמות ארוכים המתייחסים לאזורי המוח העיקריים שנפגעים. לנוכח הבלבול הרב בנושא, קיבצתי להלן מידע רלוונטי וממוקד על סוגי הדמנציה השכיחים יותר. מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease): סוג הדמנציה השכיח ביותר, לפחות 60% מהמקרים של דמנציה הם מסוג זה. תסמינים: הליקוי בזיכרון לטווח קצר הוא לרוב התסמין הראשון. - בהמשך יהיו ליקויים בתפיסה חזותית וביכולת להשתמש בשפה (להבין ולדבר) - קושי לעקוב אחר זמנים ולבצע משימות יומיות - אובדן חפצים - יכולות חברתיות ו"פסאדה" (הצגת יכולת תקינה בפני אנשים זרים) נשמרות לאורך זמן - היעדר תובנה לקשיים עלול להיות חלק מהתסמינים כבר בשלב מוקדם. אבחנה: על פי תמונה קלינית (הסיפור שמספרים החולה והמטפל, תיאור מהלך אופייני) + בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה השוללות מחלות אחרות + הערכה קוגניטיבית מסוג MMSE או MoCA. לעתים החולה יתבקש לעבור בדיקת ניקור מותני (LP) לבדיקת רמת חלבונים בנוזל עמוד השדרה. בדיקה זו נועדה לאושש חשד לאלצהיימר, אך אינה מהווה כלי אבחוני כשלעצמה. מהלך: התחלה הדרגתית והתקדמות איטית, דומה לעקומת מדרון לא תלול. בממוצע נמשכת 8-12 שנים (ללא מחלות רקע) . גורמי סיכון: גיל כרונולוגי, רקע משפחתי, עישון, השכלה מועטה, פגיעות ראש טראומטיות, יתר לחץ דם. לחלק מהאנשים עם אלצהיימר יש היסטוריה של MCI (ירידה קוגניטיבית קלה). טיפול תרופתי: יש תרופות המיועדות לשלב התחלה של אלצהיימר, הפועלות לעיכוב הפעילות של האנזים אצטילכולין-אסטרז בסינפסה (דונפזיל בגווניו השונים בשוק). קישור לעמותת עמדא. דמנציה וסקולרית (Vascular dementia): הדמנציה ה-2 בשכיחותה, שמופיעה על רקע שינויים בכלי דם (כמו שקורה בכל הגוף, קורה גם במוח). - יכולה להופיע עם/ לאחר אירוע של שבץ משמעותי אחד או רצף של אירועים מוחיים קטנים. - מופיעה לעתים קרובות בשילוב עם מחלת אלצהיימר או עם דמנציה מסוג גופיפי לואי (מתוארת להלן). - 30% מהאנשים שחווים אירוע מוחי (שבץ) - עם הזמן תופיע גם דמנציה. תסמינים: - שינוי קוגניטיבי איטי ולא אחיד, לא בהכרח ליקוי בזיכרון - כולל ליקוי בשפה עם "חורים" לא מוסברים ומשתנים עשויים להיות תסמינים מוטוריים: קושי להתחיל תנועה, הפרעה בהליכה, חולשה ממוקדת ונוקשות שרירים. אבחנה: בדומה לאלצהיימר, בעיקר על פי בדיקות הדמיה המדגימות שינויים ניווניים משמעותיים במוח + רקע של מחלות כלי דם /לב- ריאות. מהלך: דמוי "מדרגות", איטי ומתקדם. גורמי סיכון: יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, עישון, פרפור חדרים ומחלות לב נוספות. לעתים קרובות עם היסטוריה רפואית של TIA או שבץ קודם. דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Body dementia): הסוג ה-3 בשכיחותו מסוגי הדמנציה. תסמינים: - תסמינים קוגניטיביים לרוב יתחילו מעט לפני או במקביל לתסמינים מוטוריים. - תסמינים מוטוריים דמויי פרקינסון: נפילות חוזרות, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, ללא רעד במנוחה - שינויים משמעותיים בקוגניציה ובעירנותבמשך היום, קושי ניכר בחשיבה בהירה, קושי בקבלת החלטות ובמיקוד קשב. עם הזמן תופיע גם פגיעה בזיכרון, בלבול, דיבור לא ברור וקושי להתמקד, לא מתמצאים במקום. - הפרעות בשינה, כולל הפרעת שינה REM, שבה "מתנהגים" את החלום. - לפעמים יופיעו "התקפי" ניתוק ובהייה בחלל. - מאופיין באופן בולט בהזיות ראייה הכוללות בעלי חיים קטנים או אנשים. גם "רואים" דמויות בחפצים, בווילונות, תמונות ושטיחים. - פגיעה בעיקר באונות הצידיות והעורפיות הקשורות לעיבוד מידע חזותי, על כן שינויים בתפיסת עומק, כמו גם קושי לעקוב אחר עלילה של סרט או ספר. צריכים לקרוא שוב ושוב אותו הקטע כדי להבין אותו. אבחנה: יש קושי רב לאבחן ולעתים קרובות מאובחן בטעות כפרקינסון. אין בדיקות ספציפיות ומבוסס על תהליך של אבחנה מבדלת, בדומה לאלצהיימר. מהלך: התקדמות מהירה יחסית תוך מספר שנים מועט. גורמי סיכון: לא ידוע על גורמי סיכון ספציפיים. חשוב לדעת! לחלק מהחולים בדמנציה זו יש רגישות מוגברת לתרופות מסוימות, בפרט תרופות אנטי- פסיכוטיות, העלולות לעורר תופעות לוואי בעייתיות. חשוב להעיר את תשומת לב הרופא לכך! קישור לעמותה לדמנציה עם גופיפי לואי (באנגלית). דמנציה פרונטו-טמפורלית (Frontal - Temporal dementia): - דמנציה זו שכיחה יותר בגיל צעיר יחסית צעיר (40-60). - יש תתי סוגים, לדוגמה תת סוג "סמנטי" (Semantic, שכן מאופיין בליקוי בשפה) או תת סוג "התנהגותי". תסמינים: - לרוב שינויים התנהגותיים: אובדן עכבות, התעלמות מנורמות חברתיות, היעדר תובנה עצמית, צוחקים באופן לא מותאם, מקללים, שרים בקול רם, רוקדים שלא במקום, השטחה רגשית (היעדר אמפתיה או סימפתיה) או - אפתיה, היעדר יוזמה, תגובתיות נמוכה לגירויים, לא שומרים על היגיינה אישית או של הסביבה - דיבור קונקרטי ותמציתי - לעתים קרובות ללא פגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום או בתפיסה חזותית - שינויים משמעותיים בהרגלי אכילה: אכילה מוגברת, העדפה מוגברת למתוק, אוכלים ללא הפסקה - ליקוי בתפקוד חברתי מהלך: מתקדמת מהר ותוך זמן קצר יחסית. עם התקדמות המחלה היעדר העכבות יוחלף באפתיה. גורמי סיכון: לעתים יש רקע משפחתי. עשוי להיות קשור למחלות נוירולוגיות על הפרעות תנועה, ואז יופיעו קשיים בתנועה כגון שינויים בשיווי משקל, כיווצי שרירים, רעידות (לא כל הזמן). קישור לעמותה לדמנציה פרונטו- טמפורלית (באנגלית). דמנציה על רקע מחלת פרקינסון: - ירידה קוגניטיבית תופיע לרוב לאחר יותר משנה של שינויים מוטוריים. - יכול להופיע במקביל דמנציה מסוג אלצהיימר או דמנציה וסקולרית. - יש צורך לערוך אבחנה מבדלת שאין זו ההשפעה של תרופות אנטי-פרקינסוניות (לתסמינים המוטוריים). תסמינים: - קשיים קוגניטיביים: האטה בחשיבה, קושי במיקוד קשב, נוקשות מחשבתית, קושי בעיבוד מידע חזותי מרחבי. - שינויי התנהגות שכיחים: אפתיה, חרדה, דיכאון, הזיות, מחשבת שווא, ישנוניות מוגברת במהלך היום, הפרעת שינה כולל הפרעה בשינת REM (כמוזכרל עיל). מהלך: מושפע ממהלך מחלת הפרקינסון (שהיא המחלה הבסיסית). גורמי סיכון: תרופות לטיפול בפרקינסון, משך זמן מחלת הפרקינסון. קישור לעמותת פרקינסון. מחלת קרויצפלד – יעקב (Creutzfeldt-Jacob disease): מחלה נדירה שבה חלבונים הנקראים פריונים (prions) גורמים לפגיעה בחלבונים תקינים אחרים במוח. נזק זה מביא לתסמינים של דמנציה המתקדמת במהרה. תסמינים: קשיים בריכוז ובזיכרון, שינויי מצב רוח, דיכאון, הפרעות בשינה, טיקים בשרירים, קושי בהליכה. אבחנה: ניתן לאבחן ע"י בדיקה של רקמת המוח שבה ניתן לראות שינויים האופייניים לשינויים בחלבונים פריוניים (נראה דמוי ספוג). ניתן גם למצוא שינויים המופיעים בנוזל עמוד השדרה. מהלך: הידרדרות מהירה מאוד, לעתים קרובות החולה נפטר תוך שנה. גורמי סיכון: המחלה עלולה להופיע באופן אקראי או על רקע משפחתי או בהעברה. תת הסוג האקראי הוא השכיח, מופיע לרוב לאחר גיל 40, אצל 1 למיליון איש בשנה. לא ברור הגורם, אולם ידוע שאין רקע גנטי או העברה מאדם לאדם. ב-30 השנים האחרונות הופיע תת סוג בשם "הפרה משוגעת", שפגע במוח בעקבות צריכת בשר בקר שהיה חולה. מחלה זו פגעה בעיקר באנשים צעירים, והופיעה אף שנים לאחר צריכת הבשר הנגוע. שכיחות תת סוג זה הצטמצם עם הזמן. קישור לעמותה לדמנציה קרויצפלד-יעקב (באנגלית). הידרוצפלוס עם לחץ נורמטיבי (NPH - Normal Pressure Hydrocephalous): דמנציה מסוג זה מופיעה בשל הצטברות נוזלים במוח. תסמינים: קשיים ושינויים בהליכה, קושי בחשיבה ובריכוז, שינויי התנהגות ואישיות, אי שליטה על סוגרים (מופיע בהתחלה). אבחנה: ניתן לזהות בבדיקות הדמיה. גורמי סיכון: לא ידועים גורמי סיכון ספציפיים. טיפול: חשוב לאבחן סוג דמנציה זה משום שניתן לטפל בתסמינים באמצעות ניקוז הנוזלים מהמוח על ידי התקנת נקז. קישור לעמותת הידרצפלוס ישראל. תסמונת וורניקה- קורסקוף (Wernicke- Korsakoff syndrome): הפרעה זו מופיעה על רקע מחסור ניכר בוויטמין B1. תסמינים: משפיע בעיקר על הזיכרון, ופחות על יכולת פתרון בעיות וחשיבה כללית. גורמי סיכון: שכיחה בקרב אנשים שצורכים אלכוהול באופן משמעותי במשך שנים. לכל סוגי הדמנציה מתאים: הדרכה לבני משפחה מטפלים התאמת התקשורת ליכולות האדם עם דמנציה התאמת הסביבה הפיזית והאנושית התאמת תעסוקה שימור יכולות על ידי מעורבות חברתית קבוצות תמיכה למטפלים ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה? שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה

החודש ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. בהקשר זה, שינוי לטובה משמעותי בעשורים האחרונים היה הבנה בעולם הרפואה שיש הבדל מהותי בין פיזיולוגיית הגוף של אישה לעומת גוף של גבר. בעבר הניחו כל העוסקים ברפואה שכל מה שנכון לגבר - נכון גם לאישה. כיום הגישה השתנתה והתפתחה שיש צורך להתייחס לכל במין למימדים ייחודיים לו. גם בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר יש הבדלים בין המינים, ומאמר זה ינסה להתייחס לכך, אולם כמו בהיבטים אחרים של דמנציה/ אלצהיימר - עוד רב הנסתר על הגלוי. האם לנשים יש סיכון או סיכוי מוגבר לחלות בדמנציה? כן, בדמנציה סוג מחלת אלצהיימר (סוג הדמנציה השכיח ביותר). לא, במחלות דמנציה אחרות (וסקולרית, גופיפי לואי, פרקינסון, פרונטו-טמפורלי ועוד). באיזו מידה? יש מחקרים המציגים נתונים כי לנשים יש סיכון פי 2 להיות חולות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 80 בהשוואה לגברים באותו הגיל. אולם מחקרים אחרים מצאו שאין הבדל בין המינים ברמת הסיכון לאחר גיל 80. מה הסיבות לכך? כיום מקובל שיש השפעה למאפייני מין ומגדר על הסיכון והסיכוי לחלות בדמנציה. חלק מגורמים אלו הם ביולוגיים (הריונות, וסת, שינויים בגיל המעבר), בעוד חלקם חברתיים (השכלה, עבודה, אורח חיים וכד'). גורמים פסיכו-חברתיים: השכלה גבוהה וגירוי מתמשך למוח במהלך החיים מוכרים כאמצעים לצמצום הסיכון לדמנציה. מבחינה היסטורית (וכיום עדיין במדינות רבות בעולם) האפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב במקצועות הדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות היתה מוגבלת עבור נשים. הסברה היא שיש לגורמים אלו השפעה משמעותית על קוגניציה בתקופת הזיקנה. גנטיקה: יש גן מסוים שמוכר כבעל השפעה על הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, ומזוהה כ- APOE. לגן זה יכולים להיות מספר מופעים, והמופע המוכר כ- APOE4 ידוע כבעל ההשפעה המשמעותית ביותר להגדיל את הסיכון לדמנציה. מופע גנטי זה יכול להופיע בנשים ובגברים כאחד, אולם ידוע שבנשים הוא מגביר את הסיכון לדמנציה יותר מאשר לגברים. הסיבות להשפעה מוגברת זו אינן ברורות כלל. פגיעת ראש: פגיעות ראש (TBI) הם גורם סיכון לדמנציה, וגם בהתייחס לגורם זה יש הבדל בין המינים. נשים פגיעות יותר לזעזוע מוח והשפעה ארוכת טווח על המוח. שוב, לא ברור מה הסיבות לכך. גיל המעבר הנשי (מנופאוזה): בתקופת חיים זו יש שינויים הורמונליים משמעותיים, בעיקר ירידה ניכרת ברמות אסטרוגן ופרוגסטרון. אסטרוגן נחשב להורמון בעל השפעה מגינה על המוח, כולל יכולת לצמצם השפעות מזיקות של חלק מהתהליכים המעורבים במחלת אלצהיימר. על רקע זה, יש חוקרים הסבורים שיש סיכוי קטן יותר לחלות בדמנציה לנשים שהחלו לקבל וסת בגיל צעיר יותר, חוו לפחות היריון אחד (בו יש עלייה משמעותית של אסטרוגן) או מתחילות את גיל המעבר בגיל כרונולוגי מאוחר יותר. בשונה מכך, מנופאוזה שמתחיל בגיל כרונולוגי צעיר (לרוב על רקע ניתוחים לסרטן) עלולה להגדיל את הסיכון לדמנציה בהמשך החיים. ידוע גם שמחלות הגורמות לדמנציה מתחילות להתפתח במוח כ10-20 שנה לפני שיש תסמינים קליניים, כלומר בערך בתקופה שבה נשים רבות מתחילות מנופאוזה. ייתכן שיש קשר בין צמצום ההורמון הזה, שמגן על המוח, עם התחלת תהליכים במוח שמביאים בסופו של דבר לדמנציה. אבל, הקשר בין מנופאוזה וסיכון לדמנציה מורכב מאד. עד לאחרונה חוקרים לא התייחסו למנופאוזה כהזדמנות ללמוד על דמנציה. כך שיש צורך בעוד מחקר רב לפני שנוכל להסיק מסקנות מהימנות. טיפול הורמונלי חלופי ודמנציה*: ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משמשים לעתים קרובות כטיפול לתסמינים של מנופאוזה כגון קשיי שינה, גלי חום, חרדה ו"ערפל" חשיבתי. זהו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). בתחילת השימוש בטיפול זה היה חשש שהטיפול מגביר סיכון לבעיות בריאות שונות בהמשך, כולל דמנציה. במשך תקופה ארוכה היה היסוס רב להציע טיפול הורמונלי חלופי לנשים, מפאת חשש שהטיפול מגביר את הסיכון למחלות לב או סרטן. בשני העשורים האחרונים, חשש זה התפוגג בעקבות מחקרים רבים, ובשל שיפור הטיפול ההורמונלי החלופי עצמו, כך שהסיכון למחלות אלו על רקע טיפול הורמונלי חלופי כיום מצומצם משמעותית. כעת רוב העניין של מחקרים בנושא הוא לבדוק האם טיפול הורמונלי חלופי יכול לצמצם את הסיכון והסיכוי לדמנציה. *אין לראות בכתוב המלצה לטיפול הורמונלי חלופי. על כל אישה לבדוק את הנושא לעומק עם רופא מומחה ובהתאם למצבה הבריאותי האישי. הנקה ואלצהיימר: במחקרים מ- 2013 ומ- 2021 בחנו חוקרים מספר משתנים בקרב נשים בנות 50+ בכדי לנסות ולהעריך את ההשפעה של הנקה וגורמי סיכון ממחלת האלצהיימר. במחקרים אלו, בין היתר, נאסף מידע על היסטוריה של הריונות והנקה, לצד הערכות קוגניטיביות פורמליות. המחקרים מצאו שיש יתרון מסוים להנקה לאחר הריון לא רק לבריאות היילוד, אלא גם לבריאות הקוגניטיבית של האישה בטווח ארוך. ההשערה היא שהשפעת ההנקה על קוגניציה קשור להשפעתה על ייצור ההורמונים בגוף האישה, ולהשפעת ההנקה על רגישות תאי הגוף לאינסולין. אולם, גם בעניין זה דרושים מחקרים נוספים בעניין בטרם נוכל לקבוע באופן ברור כיצד משפיעה הנקה על קוגניציה בטווח ארוך. מעורבות אפשרית של המערכת החיסונית: משקעים פתולוגיים של חלבוני עמילואיד-בטא במוח הם ממצא שכיח במחלת אלצהיימר. חוקרים מניחים שמשקעים אלו בעלי תפקיד משמעותי בחוללות מחלת אלצהיימר. יש השערה שחלבונים אלו מיועדים להתמודד עם דלקת במוח כחלק מתפקוד המערכת החיסונית. בקרב נשים ישי שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות. אלו הן מחלות שבהם המערכת החיסונית מתערערת ופועלת באופן לא תקין כך שהיא פוגעת בגוף עצמו. ייתכן שעניין זה, בשילוב עם תוחלת חיים גבוהה יותר, מעלה את השכיחות של דמנציה מסוג אלצהיימר בקרב נשים. חשוב לציין ש(גם) להשערה זו טרם נמצאו תימוכין מחקריים. עומס טיפול: טיפול באדם אחר מאופיין ומלווה במתח נפשי ולחץ רגשי, המוכרים כגורמי סיכון לדמנציה. רוב האנשים במצבי טיפול באחר הן למעשה נשים/ מטפלות. המתח הנפשי הממושך הנלווה לטיפול באדם אחר מהווה עומס טיפול ונטל רגשי המגדיל את הסיכוי של האישה להיות חולה בדמנציה. כמו כן, נשים במצבי טיפול באחרים חוות קשיי שינה רבים יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות אחרות, אך ממעיטות לטפל במחלות רקע מפאת לחצי הטיפול וצורכי האדם שבו הן מטפלות. לאורך זמן יש לכך השפעה שלילית על בריאותן הגופנית והמוחית. משתתפים במחקרים על דמנציה: רוב המחקרים על דמנציה אינם עוסקים בהבדלים בין המינים. הדבר נכון בכל שלבי המחקר. רוב המחקרים שנערכו בעבר על עכברים ואנשים כללו רק עכברים זכרים או מתנדבים גברים. הרקע לכך הוא השאיפה של חוקרים בניסויים קליניים לשלוט ככל האפשר במירב הגורמים ולצמצם הבדלים בין קבוצות מחקר. בנשים יש באופן טבעי הבדלים ביולוגיים, בעיקר הורמונליים, במהלך ימים שונים בחודש בשל המחזור החודשי. ההשפעה הפוטנציאלית של כך מנעה במשך שנים השתתפות של נשים בניסויים קליניים (בנוסף לשאיפה למנוע פגיעה בפוריות או בנשים הרות). אולם, כיום ידוע שהורמונים משפיעים מאד על מערכות רבות בגוף, ויש הבדלים משמעותיים מעבר למשוער בעבר באופן שנשים וגברים מגיבים לאותו הטיפול. על כן, כיום מקובל להתייחס להבדלים בין המינים בכל שלבי המחקר, החל מניסויים בתאים, במודלים של בעלי חיים ובניסויים קליניים. מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה לסוגיה (נשים, גברים וכל מי או שתרגישו שאתם): 1. פעילות גופנית אירובית: א. פעילות בעצימות גבוהה (ריצה, רכיבה על אופניים) לפחות 75 דקות בשבוע ב. פעילות בעצימות בינונית (הליכה, ריקודים, זומבה) לפחות 150 דקות בשבוע 2. תזונה ים תיכונית, הכוללת דגים, שמן זית, ירקות ופירות, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים. לצמצם צריכה של בשר בקר, סוכרים ומזון מעובד. 3. שינה איכותית ומספקת: במהלך השינה מתרחש תהליך פינוי חלבוני עמילואיד-בטא מנוזל המוח ועמוד השדרה. 4. השתתפות פעילה במפגשים חברתיים, פעילות מאתגרת למוח המגרה את החשיבה. עם כל זאת, להיות אישה בעולם המודרני זו חוויה מיוחדת ולא היינו מוותרות עליה! בדיוק כמו בשיר של הזמרת החביבה עליי, Shania Twain: ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? 10 מיתוסים על דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

בני משפחה מטפלים חווים מנעד רחב של רגשות במהלך מילוי תפקיד זה. חלק מהרגשות הללו יופיעו מייד בהתחלה של המסע הטיפולי, וחלקם יופיעו לאחר זמן ממושך בתפקיד המטפל. כל הרגשות בנוגע לטיפול, ה"טובים" וה"רעים", הם לגיטימיים, ברי תוקף וחשובים. מטפלים רבים מתחילים את הדרך בהנחה: "לי זה לא יקרה, אני אוהב את ההורה/ בן- בת הזוג שלי/ אח- אחות/ חבר-ה", אך לאחר זמן מה, צצים להם גם הרגשות ה"רעים", שאנו נוטים להדחיק או להכחיש. מטפלים לעתים קרובות לא רוצים לבטא רגשות אלו מחשש שאחרים ישפטו אותם (או שישפטו את עצמם) ולא רוצים להיות לנטל על אחרים עם בעיותיהם. אבל, אם איננו מתייחסים ל-כ-ל הרגשות, הם עלולים להיות כמו בן השנתיים שרוצה את תשומת הלב שלנו: הם ימשיכו לנדנד עד שנעצור רגע ונכיר בהם. להתעלם/ להדחיק / להכחיש רגשות עלול להביא למחלות גופניות, קשיים בשינה, אכילה מוגברת, שימוש בחומרים מסוכנים ועוד. כאשר מכירים ברגשות, אפשר למצוא אמצעים אפקטיביים להביע אותם ולהתמודד איתם, כך שמתמודדים טוב יותר. להלן רגשות שכיחים שלעתים לבני משפחה מטפלים קשה להודות בקיומם. לצד תיאור הרגשות, יש הצעות להתמודד איתם. אילו היינו מושלמים, לא היינו מרגישים. כעס: לכולם קורה שמאבדים עשתונות תוך כדי טיפול, מרגישים ממש על הקצה. כעס הוא חלק נורמטיבי מלהיות בקרבת אדם אחר שזקוק לעזרה באופן מתמשך, ואף עלול להתנגד לקבל עזרה זו. לטפל באדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קשה במיוחד לנוכח ההתנגדות, חוסר ההיגיון והלוחמנות המופיעה לעתים קרובות. לא תמיד נוכל לשלוט ברגשות באופן מושלם. לפעמים הכעס "פשוט יוצא". מה אפשר לעשות: לתרגל חמלה עצמית. יש הרבה הצעות מעשיות איך לעשות זאת. ד"ר קריסטין נף היא מומחית עולמית בנושא. כאשר זה קורה, תעשו פסק זמן קצר. ותמצאו אנשים שאפשר לקטר בפניהם באופן חופשי. חרדה: ההרגשה שמאבדים שליטה ולא יודעים איך לחזור למצב נשלט לעתים מעורר חרדה. חרדה יכולה להיות קשורה גם ל"פתיל קצר", דחף לברוח מהמצב, היעדר שינה, קצב לב לא סדיר וניסיון להימנע מבכי. מה לעשות: תקשיבו לחרדה – זו הדרך של הגוף להתריע שמשהו אינו כשורה. כאשר מרגישים חרדה: תעצרו. תנשמו. תמשיכו לנשום. תתפללו. תעשו מדיטציה. תכינו לעצמכם תה. כל פעולה שתהיה הפוגה ממה שקורה באותו הרגע. אשמה: זו ההרגשה שיש לנו כאשר עשינו משהו רע או לא נכון. אשמה בטיפול מופיעה במגוון צורות: - אשמה שהמטפלים לא עשו דיו כדי למנוע את המחלה מלכתחילה. - אשמה שמייחלים לסיום הטיפול. - אשמה שהיינו קצרי רוח עם המטופל. - אשמה שלפעמים לא מרגישים אהבה או אפילו חיבה כלפי המטופל. - אשמה שלא מטפלים מספיק טוב או שעושים עבודה טיפולית גרועה. - אשמה אם המטופל נופל או חולה במחלה גופנית, כאילו לא עשינו די כדי למנוע זאת. - אשמה שאנחנו אנוכיים כאשר יוצאים להתאוורר והמטופל נשאר בבית. - אשמה שנהנים מהחיים/ מפעילות בעוד המטופל אינו מסוגל עוד ליהנות. מה לעשות: גם בהקשר זה - חמלה עצמית. לא ניתן להיות מושלמים 24/7. לא ניתן לשלוט איך נרגיש תמיד. יש לנו הרבה "צריך", למשל "אני צריך להיות כאן תמיד כי אף אחד לא יכול לטפל כמוני" או "אם אני אצא ויקרה משהו, לא אסלח לעצמי". תנסו להחליף את האשמה בחרטה: "אני מצטער שאני אנושי ולפעמים חסר סבלנות", "אני עושה כמיטב יכולתי. לפעמים לא הולך, ואני מצטער שאני לא מושלם". שעמום: קל מאד להשתעמם כאשר תקועים בבית בטיפול באדם אחר ולא עושים את מה שמעניין אותנו. בסוף היום לרוב כבר עייפים מדי למצוא את הזמן והאנרגיה בכל זאת לעסוק בעניינים שמעניינים לנו. מה לעשות: לבקש ולקבל עזרה. לעשות הפסקה בטיפול ולהקדיש זמן לעצמנו לא רק יגביר את הסבלנות והחוסן שלנו, אלא גם יאפשר הזדמנות לעשות משהו משמעותי לנו: מפגש חברים, הליכה בחוץ, קריאת ספר טוב, מה שעושה טוב. עצבנות / קוצר רוח: כאשר אנחנו עייפים ולחוצים קשה יותר לשלוט במה שאנחנו אומרים ועושים. רגשות עשויים להתגבר ולדעוך במהרה. אנחנו מתנהגים בגסות בנוגע לכל דבר פעוט כי המאגרים שלנו ריקים. מה לעשות: זהו סימן מובהק שצריכים הפסקה. גם מטפלים זקוקים למנוחה ושינה טובה, כי יש פחות יכולת שליטה כשעייפים. לעתים נפנה לאכילה לא בריאה או אלכוהול כדי למצוא נחמה. במקום זאת, כדאי לשוחח עם חבר/ה קרוב/ה או לכתוב ביומן (לא יאומן כמה זה יכול לעזור!). מבוכה: האם יקירכם עושה מעשים מביכים בפומבי? ניגש לאנשים ואומר דברים בוטים? צריך ללכת לשירותים מיד כשמגיעים, ועושה בלאגן עד שמגיע לשם? מסרב להתרחץ ויש ריח גוף לא נעים כשיוצאים? קל לנו להרגיש אחראיים או אשמים כאשר יש התנהגויות כאלו. מה לעשות: יש משפחות שבוחרות שלא לצאת מהבית משום שזה יותר קל, וזה בסדר. משפחות אחרות דואגות שיהיה ליווי נוסף בכל פעם שיוצאים. ויש "כרטיסי דמנציה" (הכנתי דוגמאות להורדה והדפסה בקישור הזה): כרטיסים קטנים ששומרים בארנק, ויש בהם הסבר של כמה מילים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר וניתן לחלק לאנשים בסביבה, אם צריך. תסכול: תסכול הוא חלק מרגשות אחרים כמו אמביוולנטיות, כעס וחוסר סבלנות. לפעמים המטפל מרגיש שאינו מסוגל לעשות דבר כראוי או שהדברים פשוט לא מסתדרים כפי שתכננו או רצינו, חרף כל המאמצים שהושקעו. אם אתם עייפים, אתם עשויים להיות יותר מתוסכלים. תסכול עלול להביא לאכילה רגשית, שימוש בחומרים מסוכנים וסיכוי גבוה יותר להתפרצות כועסת למטופל. מה לעשות: להכיר בכך שטיפול הוא מאדמתסכל. מצטרפים לקבוצת תמיכה: ללמוד מה עושים מטפלים אחרים כדי להתמודד. עושים הפסקות בטיפול כך שיהיה זמן להתרענן. פעילות גופנית. שינה. אמביוולנטיות: רצון לעשות את מה שעושים לצד הרצון שלא לעשות זאת. בימים קשים, יש הרגשה שלא רוצים להיות שם, ומשאלת לב שזה ייגמר בקרוב. בימים קלים, הרגשה של חוויה מיטיבה לכולם. מה לעשות: מאפשרים להרגיש את שני סוגי הרגשות הללו. כולם מרגישים כך לפעמים. אף אחד מהרגשות הללו אינו נמשך לנצח. היעדר הערכה: רובנו לא רוצים להיות תלויים באדם אחר. קשה לנו לקבל עזרה. בדמנציה/ אלצהיימר הבעיה עלולה להיות חריפה במיוחד, משום שלעיתים קרובות החולה אינו מודע לקשיים ולבעיות שלו. זה עשוי לכאוב ולפגוע מאד כאשר המטופל אינו מודה לנו וכלל אינו מבין על מה אנחנו מוותרים למענו. מה לעשות: לפעמים אנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם. לכתוב ביומן מה אנחנו עושים כל יום יכול לסייע לנו להעריך את כל מה שאנחנו עושים (למענם). קבוצת תמיכה של חברים או משפחה שמעודדים זה חשוב, כאלו שאפשר לשתף אותם בהצלחות הקטנות והגדולות, כמו גם התסכולים בטיפול. עצבות ודכדוך: בני משפחה מטפלים בסיכון מוגבר לחוות דיכאון קליני. לפעמים זו הרגשה של חוסר אונים או ייאוש, קושי לישון או קושי לקום ולהתחיל את היום. לפעמים פשוט רוצים לבכות, כל הזמן. מה לעשות: דיכאון קליני הוא מצב שניתן לטפל בו ויש להתייחס ברצינות. רצוי לקבל עזרה מקצועית. מדברים עם הרופא, מצטרפים לקבוצת תמיכה, מוצאים מטפל רגשי המתמחה בבני משפחה מטפלים, מבקשים עזרה מחברים ומשפחה. פעילות גופנית גם מוכרת כאמצעי להקלה על חלק מהתסמינים של דיכאון קליני. אין הכנה לתפקיד בני משפחה מטפלים. אין ימי חופשה ולא מקבלים תעודות הערכה. זה אחד התפקידים הרגשיים הקשים ביותר שיהיו במהלך החיים. התייחסות והתמודדות עם הרגשות השונים העולים במסגרת התפקיד חיוני לכם ולמי שאתם מטפלים בהם. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: רגשות אשמה בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר שפות האהבה ודמנציה/ אלצהיימר

ביום שני ב-7 בבוקר במחלקת תשושי נפש לפתע הופיעה משפחה לא מוכרת לצוות. הניה, איזידור ובתם קלרה (השמות בדויים) נכנסו, התיישבו בפינת הישיבה ליד תחנת האחיות ואמרו שלא זזים עד שיגיע המנהל. הצוות במחלקה, שהיה עסוק בכל פעולות הבוקר של רחצה/ הלבשה וכד' של הדיירים לא ידע מיהם, הציע קפה והמשיך בעבודתו. לאחר זמן ממושך הגיע המנהל. התברר שהם כלל לא קבעו פגישה, אלא פשוט הגיעו. ולמה הגיעו כך פתאום? כי בלילה איזידור (החי עם דמנציה) יצא בלילה מהבית. הניה התעוררה ומצאה שהדלת פתוחה ויצאה לחפש אותו, תוך כדי שהיא מזעיקה את קלרה. לאחר כשעתיים הן מצאו אותו יושב על ספסל ליד בית כנסת כמעט קילומטר מהבית. לדבריו הוא מחכה לתחילת התפילה (בשעה 4:00 בבוקר). האירוע טלטל אותן כל כך עד שהן החליטו שבבוקר הן מביאות אותו לבית אבות, ולא יוצאות איתו הביתה. אמנם האירוע הזה קרה לפני כמה שנים במחלקה שבה עבדתי, אך סיפורים כאלה תוכלו לשמוע מצוותים במחלקות ברחבי הארץ. הליכתו של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאיבוד, ביום או בלילה, זה אחד החששות והדאגות המשמעותיות ביותר של בני משפחה מטפלים. לצערנו, אחת לתקופה יש בחדשות ידיעה על חיפוש אחר נעדר עם דמנציה/ אלצהיימר או מציאתם ללא רוח חיים. מהי שוטטות בדמנציה/ אלצהיימר? בדמנציה/ אלצהיימר לעתים האדם מתהלך הלוך ושוב ללא מטרה או יעד ברור. לעתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יתהלך במשך זמן רב, אף עד כדי תשישות, אפילו אם יש קשיים בניידות. 3 מתוך 4 אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יחוו תופעה של שוטטות בשלב כלשהו. השוטטות יכולה להופיע ביום או בלילה. הדאגה המרכזית בעניין היא החשש שייצאו מחוץ לבית, יהיו חשופים למגוון סכנות ולא יידעו לשוב. שוטטות במזג אוויר המאפיין את הקיץ בישראל חושף את אדם בפני סכנת התייבשות או מכת חום תוך פרק זמן קצר (בפרט בקרב זקנים שבאופן טבעי חלים שינויים במנגנוני ויסות חום של הגוף). גם בחורף מזג האויר מהווה סכנה ממשית, בפרט בימים של גשם, בהקשר של שמירה על חום גוף מתאים. כמו כן, שוטטות עלולה להביא את האדם למקומות מסוכנים, כגון אתרי בנייה, חוף הים ועוד. מה מביא לשוטטות בדמנציה/ אלצהיימר? ייתכנו מספר גורמים המביאים לשוטטות בדמנציה/ אלצהיימר. ראשית כדאי לחשוב האם אלו גורמים סביבתיים או גופניים, לדוגמה: חם או קר מדיבמקום שבו נמצאים. יותר מדי רעש או יותר מדי אור כך שמסנוור. רעבים או צמאים ומחפשים מזון או שתייה. מחפשים את השירותים. כאבי מפרקים שתנועתיות מקלה עליהם. סביבה חדשה ולא מוכרת. לחלופין, יש מגוון גורמים אחרים, חלקם רגשיים וחלקם קשורים לחוויה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר שהוא "חי" בתקופת זמן אחרת: המשך הרגלים מהעבר – אנשים שנהגו לערוך הליכות ארוכות. דחף "ללכת לעבודה": שכיח בפרט בקרב גברים, גם אם הם פרשו מהעבודה לפני שנים רבות. מחפשים אחר מישהו. לדוגמה, לעתים קרובות נשים מחפשות את ילדיהן הקטנים. מחפשים אחר ההורים שלהם, שנפטרו מזמן. ביטוי חיצוני לאי שקט פנימי: הפעלה של השרירים היא אמצעי לשחרר אנרגיה רבה שמצטברת בפנים. שיעמום. כן, גם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר משתעממים וזקוקים לגרייה מתאימה. לפעמים שוטטות מופיעה על רקע השפעת טיפול תרופתי (גם תרופות הניתנות למחלות רקע אחרות יכולות להביא לכך). איך אפשר להתמודד עם שוטטות? כדאי לערוך מעקב מתי ובאלו נסיבות מופיעה השוטטות. לפעמים ניתן לזהות מצבים או שעות מסוימות שהתופעה מופיעה בהן, ולפיכך נציע פתרונות. לדוגמה, אישה שניסתה לצאת מהבית כל יום בשעה 12. מעקב רשום העלה שהיא גרה ליד בית ספר, וכאשר צלצול ההפסקה היה פועל, זה היה עבורה סימן שהיא צריכה לאסוף את הבנות שלה מבית הספר ולכן ניסתה לצאת. הפתרון: המטפלת החלה להשמיע מוזיקה בבית עשר דקות לפני השעה 12 כדי למסך את הצלצול, והאישה לא ניסתה ללכת לבנותיה עוד. לא להשאיר באופן גלוי חפצים שמעוררים רצון לצאת: מפתחות של האוטו, תיק, סל קניות, ז'קט וכד'. לצאת עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להליכה בחוץ מדי יום (בהתאם למזג האויר). אם אי אפשר לטייל בחוץ, אולי ללכת בקניון סגור. אפילו פעמיים ביום. לארגן הפעלות הדורשות תנועות גדולות והפעלה פיזית: קיפול כביסה, טאטוא, ניגוב אבק, שיוף עץ, לסדר את המיטה, לסדר ארונות ועוד. יש הצעות נוספות בפלייליסט זה בערוץ יוטיוב שלי. הכי חשוב – לא לצפות או להציע שיישבו בשקט לראות טלוויזיה. ואם חייבים טלוויזיה - תוכנית להתעמלות שעושים ביחד או משהו דומה. כיצד אפשר להתאים את הסביבה הפיזית לצמצום שוטטות ויציאה לא מבוקרת מהבית? ההצעות להלן רלוונטיות לדלת הכניסה לבית ולדלתות לחדרים שאתם לא מעוניינים שהם ייכנסו לתוכם: שלטים על דלתות חדרים כדי שניתן יהיה לזהות את החדר (מילה + תמונה) למצבים שמנסים לספק צורך גופני כגון שימוש בשירותים או חיפוש אחר מזון. שלט "עצור" על הדלת. שלט על הדלת המסמן שזו דלת לשירותים של המגדר האחר. רוב האנשים נמנעים מפתיחת דלת שתוביל אותם לשירותים שאינם מיועדים למגדר שלהם. שטיחון שחור בסמוך לדלת: חלק מהאנשים חווים שינויים בתפיסת עומק ועשויים לחשוב שהשטיחון השחור הוא למעשה "חור" שחור ולהימנע מדריכה בנקודה זו. הסוואה של הדלת באמצעות טפט צבעוני או תמונה של נוף. טכניקה זו משמשת מחלקות רבות בבתי אבות בהצלחה. בבית בקהילה ייתכן וזה ייראה בתחילה כמעשה תמוה, אבל יכול להיות יעיל לאורך זמן. הוספת מנעול ידני (מהסוג הישן של שרשרת או בריח שצריך להניע במסילה). חשוב להציב בגובה שונה מהרגיל – גבוה יותר או נמוך יותר. מה בנוגע לשימוש בטכנולוגיה? (אין לראות בציון האמצעים כהמלצה על מכשיר או חברה מסוימת, אלא הכרות כללית עם המגוון.) מניעה או ניטור יציאה מהבית: מנעולי דלת אלקטרוניים המחייבים קוד או תנועה מסוימת כדי שהדלת תיפתח אזעקה עם חיישנים המשמיעה קולות אזהרה כאשר הדלת נפתחת לא רק הייטק: לשים פעמונים על הדלת כך שישמיעו צלצול/ רעש כאשר היא נפתחת ניטור מחוץ לבית: יש כיום מספר פתרונות טכנולוגיים למעקב אחר אנשים מחוץ לבית. לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות ויש צורך בהתאמה אישית לפי המצב. אציין שפתרונות המחייבים טעינה של האמצעי מוגבלים ביעילותם עבור אנשים שמתגוררים בגפם, וספק שיזכרו לטעון את האמצעי באופן עקבי. במצב זה תידרש מעורבות של מטפל/ בן משפחה שיטעינו את האמצעי. השיקול המרכזי בבחירת אמצעי לניטור מחוץ לבית צריך להיות הפוטנציאל שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יישא איתו את האמצעי. רוב האנשים בגילי רוב מחוברים מאד לטלפון הנייד ומייד חשים בהיעדרו, אבל הדבר אינו בהכרח נכון לאנשים שהם כיום בני 65+. זהו הרגל יחסית חדש, ואלו בדיוק ההרגלים שנשכחים תחילה בדמנציה/ אלצהיימר.... אמצעים טכנולוגיים שעשויים להיות רלוונטיים: אפליקציות קיימות בטלפון – צריך להתקין על הטלפון הנייד של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולהתחבר. לדוגמה, find my kids או find my friends וכד'. שעון עם GPS. באתר "עזרים" יש כתבה המפרטת שיקולים בבחירת שעון מסוג זה. צ'יפ לאיתור מזוודה (מה שנקרא air-tag או smart-tag): למי יוצא באופן קבוע עם תיק, ניתן לשים בתיק. לחלופין, אפשר להשחיל על שרוכים של נעליים (ולדאוג שזה זוג הנעליים היחידי שאפשר להשתמש). במצב שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יצא מהבית ונעדר, חשוב להתקשר למשטרה במהרה ולא להתמהמה. בשונה מטיפול במצבי נעדרים אחרים, כאשר ידוע שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, המשטרה מייד מתחילה בחיפושים. אני אישית מכירה כמה משפחות שנקלעו למצב זה, ונעשתה עבודת חיפוש ראויה ע"י המשטרה שהביאה לתוצאות טובות, כלומר איתרו את הנעדר במהרה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. אולי יעניין אותך גם: שינה ודמנציה/ אלצהיימר עיצוב הסביבה הביתית לדמנציה/ אלצהיימר מדוע אדם עם דמנציה מבקש "ללכת הביתה"

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיובייים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. חשוב להימנע מלשאול שאלות: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - התחילו עם מה שאתם זוכרים אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, חכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, והתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - הפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. אתרים נוסטלגיה לאנשים שחיו בישראל מאז קום המדינה: נוסטלגיה אונליין: אתר שופע כל מה שקשור לנוסטלגיה ישראלית, כולל השמעת רדיו – מומלץ! : Nostalgia4u אתר עם נוסטלגיה עדכנית יותר ומתייחס לכל העולם, עם דגש על ישראל זמרשת: אתר העוסק בהצלת הזמר העברי המוקדם, כולל קטעי שמע. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

באוגוסט 2020 התוודעתי לראשונה לד"ר ג'ייסון קרלאוויש כשהתראיין בפודקאסט Dementia Matters. כה התרשמתי מדבריו ומהמידע שהציג, שמייד הזמנתי את ספרו שעתיד היה לצאת רק בפברואר 2021. בהתרגשות רבה התחלתי לקרוא את הספר שהגיע בתחילת מרץ (בכל זאת יש אוקיינוס גדול בינינו ועומס במשלוחים, העיקר שהגיע 😉). ד"ר קרלאוויש הוא רופא גריאטר וסופר, וספרו נקרא: The Problem of Alzheimer’s: How Science, Culture, and Politics Turned a Rare Disease into a Crisis and What We Can Do About It. בתרגום חופשי: "הבעיה עם אלצהיימר: איך מדע, תרבות ופוליטיקה הפכו מחלה נדירה למשבר ומה ניתן לעשות". הוא פרופסור לרפואה, אתיקה ברפואה ומדיניות ציבורית ונוירולוגיה באונ' פנסילבניה, ואחד ממנהלי מרפאת פנסילבניה לזיכרון, שבה הוא ממשיך לטפל. מתגורר בעיר פילדלפיה, ארה"ב. חלק ניכר מהספר מוקדש להיסטוריה והשפעות פוליטיות של מהלכים שונים במערכת הבריאות האמריקאית, שאמנם עשויים לעניין אנשי מקצוע, אך לא את רוב הציבור. ריכזתי להלן את התובנות והמידע המשמעותי שמצאתי בספר, שחלקו היה לי חדש וחלקו פשוט כתוב באופן מרוכז ובבהירות. מה הבעיה המרכזית בדמנציה/ אלצהיימר? הנקודה המרכזית והחדשה שד"ר קרלאוויש מציג בספר, ולדעתי לב ליבו של הקושי בדמנציה/ אלצהיימר: דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שפוגעת באוטונומיה של האדם. הפגיעה היא בזכות להחליט עבור עצמי בכל היבטי החיים. הזכות לחיות כפי שאני רוצה הוא ערך מרכזי ומהותי בעולם המודרני. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת קודם כל בערך זה. הפגיעה ביכולת הקוגניטיבית משפיעה על כל רגע ורגע בחיים. החל מכך שיש קושי לשפוט מי ומה מסוכן או מתאים, קושי לתכנן רצף של פעולות, כמו להכין אוכל שאני אוהבת, ועד לקבלת ההחלטות הבנאליות ביותר כמו מתי אני אתרחץ ומה ללבוש. אלו התנהגויות צריכות לעורר חשד לדמנציה/ אלצהיימר? ד"ר קרלאוויש מציג 4 ממשקים בחיי היום יום שבהם לרוב יורגש השינוי הקוגניטיבי לראשונה (תמיד צריך להשוות לתפקוד קודם): 1. כספים: שינוי בהתנהלות כספית (רכישות מוזרות, בזבוז כספים לא אופייני, נטילת הלוואות, רכישת פוליסות ביטוח כפולות, נפילה בפח לרמאויות טלפוניות ועוד). 2. תרופות: אי סדרים בנטילת תרופות (רכישת תרופות כפולות, נטילה לא רציפה, נטילה של מינון לא נכון, נטילה של תרופות של בן/בת הזוג ועוד). 3. שימוש בטכנולוגיה: קושי בשימוש באמצעי טכנולוגיה שידעו להשתמש בעבר, צמצום זמן השימוש במחשב, קושי בשימוש בעכבר, תקלות חוזרות במכשירים ועוד. 4. התמצאות במרחב: קושי להגיע למקומות חדשים, לאבד את הדרך במקומות מוכרים (בפנים ובחוץ), שאלות על התמצאות במקום, קושי לזהות איפה נמצאים ועוד. מה עם שינויים בהתנהגות האופייניים לאלצהיימר/דמנציה? בתפיסה הרפואית של דמנציה/אלצהיימר מקובל שיש 3 שלבים למחלה: התחלה, אמצע ומתקדם. נוכחות או היעדר קשיים התנהגותיים ורגשיים אינם נכללים בקריטריונים לדירוג השלב. גם עוצמת השינויים ההתנהגותיים אינה רלוונטית לדירוג הנעשה ע"י רופאים. ההתייחסות של הרופאים מתמקדת ביכולת קוגניטיבית וביכולת לבצע תפקודי יום יום. הנוכחות של שינויי התנהגות היא שכיחה, ואף מהווה את עיקר הקושי בהתמודדות של המטפלים, אך שינויים אלה אינם מוגדרים כחלק מובנה של מחלת דמנציה/ אלצהיימר. חייבת לומר שלא מובן לי היעדר ההתייחסות לעניינים שרבים חווים כבעיה המרכזית בטיפול באדם עם דמנציה. מה קורה עם תרופה לדמנציה/ אלצהיימר? ב-1996 ה-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקאי) אישר תרופת המבוססות על דונפזיל (אנזים המביא לכך שמולקולות של חומר המעביר מסרים בין תאי עצב נוכח זמן רב יותר ומאריך את משך האות העצבית). תרופות אלו בשימוש עד היום, גם בישראל. ב-2015 הוקלט בטעות ד"ר ברונו דובואה, פרופ' לנוירולוגיה בבי"ח בפריז, שהיה ידוע ברמה בינלאומית כחוקר מחלת דמנציה/ אלצהיימר ומחקריו שימשו כסימני דרך מדעיים בחקר המחלה. במהלך ראיון, כשחשב שהמיקרופון כבוי, נשמע פרופ' דובואה אומר: "יש כל כך הרבה נושאים חשובים יותר לדבר עליהם מאשר על תרופות שלא עוזרות, ואני יודע שהן (התרופות) לא עושות דבר...." (תרגום מילולי שלי). לצערנו, עד היום לא נמצאה תרופה המשפיעה באופן משמעותי על מהלך של אלצהיימר/ דמנציה. אבל יש כל הזמן חדשות על תרופות חדשות לדמנציה/ אלצהיימר... מאז תחילת שנות ה-2000 נעשו ניסויים שונים למצוא תרופה המכוונת לצמצום הצטברות של בחלבוני עמלואיד-בטא במוח. חלבונים אלו נוצרים באופן טבעי כחלק מהתפקוד של תאי העצב (גם בתאים אחרים בגוף). הצטברויות ומשקעים של חלבונים אלו זוהו ע"י ד"ר אלצהיימר (לפני יותר מ-100 שנה!) כאחד הסממנים הפתולוגיים של מחלת אלצהיימר. כיום ישנן בדיקות שונות שמאפשרות למדוד את רמות החלבונים הללו ולזהות משקעים חריגים במוח, העלולים ללוות שינוי קוגניטיבי ודמנציה. חשוב לדעת שאין התאמה מלאה בין נוכחות משקעים חלבוניים אלו במוח ובין תסמינים של דמנציה/ אלצהיימר. התרופות שניסו לפתח בכוונה להשפיע על חלבונים עמילואיד נחלו עד כה כישלון. לא רק שלא הצליחו להוכיח את יעילותן, אלא שהתברר שיש תופעת לוואי מסוכנת המלווה את השימוש בהן, וזו הביאה להפסקה של ניסויים קליניים. תופעת הלוואי נקראת ARIA, ומשמעה בפועל שנטילת התרופה מלווה ב"זליגה" של דם אל מחוץ לכלי הדם הדקים במוח. כמו כן, ההשפעה שנמדדה של התרופות מסוג זה היתה מזערית: גם כאשר נמדדה ירידה בכמות חלבוני העמילואיד במוח, לא בהכרח היתה לכך השפעה קלינית, כלומר לא היה זה מלווה בהטבה בסימנים הקליניים. אפשר לצפות בסרטון שהכנתי בעניין עם אישור התרופה בארה"ב ביוני 2021: מה כן התחדש בעולם הידע של דמנציה/ אלצהיימר? לאחרונה מתברר שלאלצהיימר ולדמנציה יש תתי סוגים שונים וחדשים המתגלים ומזוהים בדייקנות רבה יותר. לדוגמה תת סוג של אלצהיימר המכונה TDP-43, על שם חלבון מסוים המופיע בכמות חריגה (השונה מהחלבון עמילואיד-בטא שהוזכר לעיל). למעשה, זהו ממצא פתולוגי במוח האופייני לאנשים שהמחלה החלה אצלם לאחר גיל 80, אולם כמעט ואינו קיים בקרב אנשים שהתסמינים של אלצהיימר/דמנציה החלו בגיל צעיר יותר. מה המשמעות של מידע זה? אנחנו עוד לא יודעים. מה מונע פיתוח מענה לחולי דמנציה/ אלצהיימר ומשפחותיהם? ד"ר קרלאוויש טוען שבארה"ב טיפול רפואי אפקטיבי נחשב ככזה רק כשיש עבורו מודל עסקי-כלכלי. לתרופות קל למצוא מודל עסקי: קל לקבוע עלויות ולתמחר את התרופה, להגדיר קריטריונים מי מקבל וכמה, מה עלות השתתפות עצמית, מתי מפסיקים לממן, מי הגורם המממן וכד'. מחקרי התערבויות לאלצהיימר/דמנציה מצאו שהתערבויות התנהגותיות והתערבויות פסיכו-חברתיות הן האפקטיביות ביותר, כלומר התערבויות כגון הדרכה למטפלים העיקריים, מרכזי יום לחולים, שילוב מטפלים בתשלום ועוד. יצירת מודל עסקי-כלכלי למימון התערבויות התנהגותיות ופסיכו-חברתיות, שמותאמות באופן אישי עבור כל חולה וחולה או כל משפחה ומשפחה, זו משימה מאתגרת עד כדי בלתי אפשרית. לדעתו, זו אחת הסיבות המרכזיות למשבר הנוכחי בטיפול בחולי דמנציה בארה"ב. מה צפוי בעתיד לדמנציה/ אלצהיימר? לנוכח המשך העלייה בתוחלת החיים, מספר החולים ברחבי העולם צפוי להמשיך ולעלות. זאת משום שגורם סיכון מספר 1 לפתח דמנציה/ אלצהיימר הוא הגיל הכרונולוגי של האדם. ד"ר קרלאוויש טוען שדמנציה /אלצהיימר דומה למחלת הסרטן. זו לא מחלה אחת, אלא הרבה תתי סוגים של מחלה. בדומה למחלת הסרטן, ניתן לצפות שנמצא ונפתח טיפולים טובים ויעילים. אבל, לא תהיה תרופה שתפתור את כל הבעיות. יידרש שילוב של זיהוי מוקדם, התאמת אורח חיים ועוד מגוון ערוצי טיפול שאינם תרופות. הוא מסכם זאת כך: "המחשבה שאפשר להתמודד עם דמנציה/ אלצהיימר באמצעות מציאת "מרפא" דומה לתכנון (כלכלי) לתקופת הפנסיה ע"י רכישת כרטיסי לוטו". (עמ' 230) האתר של הסופר: https://www.jasonkarlawish.com/ ותזכרו – זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה מה קורה במוח במחלת אלצהיימר

בקבוצת תמיכה סיפרה לי אשתו של אדם עם אלצהיימר ש"נפל לה האסימון" בנוגע למצבו של בעלה כאשר השתמש שוב ושוב במברשת השיניים שלה, חרף בקשותיה שלא יעשה זאת. מסתבר שעבור אדם עם דמנציה/אלצהיימר צחצוח שיניים עלולה להיות משימה מאד מורכבת. חשבתם פעם כמה שלבים יש בפעולה ה"כאילו" פשוטה של צחצוח שיניים (ועוד פעמיים ביום!)? בואו נחשוב על שלבי המשימה: 1. צריך להגיע לכיור בחדר האמבטיה, 2. לזהות מברשת השיניים שלי מבין כל הפריטים ליד הכיור, 3. לזהות את משחת השיניים, 4. לפתוח את משחת השיניים (יש פקקים שנפתחים בסיבוב ויש שנפתחים מעלה-מטה, צריך לזהות ולבצע את התנועה הנכונה), 5. ללחוץ שפופרת משחת השיניים, כך שתצא כמות מתאימה של משחה על גבי המברשת, 6. לסגור את הפקק של משחת השיניים ולהניח בצד, 7. לצחצח שיניים מכל הצדדים, 8. לירוק את משחת השיניים לכיור, 9. לשטוף את הפה במים (בכוס שמילאתי מהברז) 10. להחזיר את מברשת השיניים למקום. כפי שאנחנו מבינים - צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה עלולים להיות משימה מאתגרת לאנשים עם דמנציה ולמטפלים. מצד אחד, חשוב לשמור על המשכיות של הרגלים מהעבר ולטפל בפה (תותבות או מה שיש). מצד שני, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסרב או נמנע מביצוע המשימה, לא כל שכן פעמיים ביום. כמו בכל עניין בדמנציה/ אלצהיימר, צריך לבדוק עד כמה מתאים להסביר במילים למה כדאי לצחצח וכדומה. טיעונים בדבר ריח לא נעים מהפה או מניעת כאבים לא בהכרח מובנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מבין את הצורך והכדאיות לבצע את המשימה, נצטרך לחפש דרכים עוקפות בכדי לעודד זאת. כאבי שיניים או חניכיים: חשוב לזכור שכל שינוי פתאומי באכילה יכול להיות קשור לכאבי שיניים או חניכיים. כידוע, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע בהכרח לדווח על כאבים, ועל המטפלים להכיר סימנים העלולים להעיד על כך. חלק מהסימנים המכוונים לבעיה פיזית בפה כוללים: - שפשוף הלחיים - נגיעות חוזרות בפנים - אנחות מרובות - נענוע הראש מעלה - מטה או מצד לצד - רתיעה פיזית מגילוח או שטיפת פנים מה אפשר לעשות שמירה על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר: - לצחצח לאחר הארוחה, לאו דווקא מייד לאחר שקמים מהמיטה - לצחצח את שיניים במטבח, מייד לאחר אכילה - להשתמש במברשת שיניים בגודל מתאים, עם שערות רכות (החניכיים רגישות יותר ככל שמזדקנים) - להשתמש במברשת שיניים חשמלית – יש אנשים הנהנים מהרטט של המברשת, אבל לא כולם - להשתמש במשחת שיניים טעימה - במקום בחוט דנטלי - להשתמש במנקי שיניים עם מברשת קטנה - להשתמש במי פה שאפשר לבלוע - רופאי שיניים מציינים שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם ככל האפשר הצטברות של שאריות מזון בפה. אלו נוטים להצטבר בצידי הפה, בצמוד ללחיים. אם יש קושי בצחצוח לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, תנסו להתמקד בהשגת מטרה זו: הוצאת השאריות שהצטברו בצדדים. כשיש התנגדות או התעסקות כל יום מחדש בעניין, הצחצוח של כל שן ושן פחות משמעותי. ישנם רופאי שיניים ומרפאות שיניים ניידות למרותקי בית: העמותה לרפואת שיניים ניידת מרפאת שיניים ניידת מטעם אגודת יד שרה ו - לכולם מומלץ לקרוא את המאמר הזה בעניין הקשר בין דלקת חניכיים כרונית לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בספר שכתבתי: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר). תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. חושבת שיעניין אותך גם: איך למנוע התייבשות בזיקנה ובדמנציה שמונה התאמות סביבה חזותיות איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שלנו