תוצאות חיפוש

"קראתי את הספר שלך ופשוט נהיה לי רע, כי מה כל שעשיתי עד עכשיו עם אמא בעצם היה לא נכון!". כך כתבה לי רננה לפני שבוע. מיד השבתי לה שזה בטוח לא יכול להיות ולא נכון! היא בוודאי מתמודדת ומגיבה לאמה עם דמנציה/ אלצהיימר גם באופן נכון ומותאם. אבל, המוח והחשיבה של כולנו נוטה ליפול בפח של "הטיית החשיבה השלילית". ומה זה? "הטיית החשיבה השלילית" היא הנטייה הטבעית שלנו לשים לב, לזכור ולהתייחס יותר לאירועים ומצבים שאנחנו תופסים כשליליים לעומת אירועים ומצבים חיוביים. זו הטייה קוגניטיבית שיש לכולנו. לדוגמה, אני זוכרת היטב את המשוב השנתי שבו מנהל המוסד שטח בפניי את כל הנקודות שבהן אני צריכה להשתפר, ומילות השבח ממשפחות של מטופלים – לא ממש זוכרת מה אמרו. נראה שיש לכך רציונל אבולוציוני : לפני אלפי שנים האדם היה חשוף למגוון איומים קיומיים מהסביבה, והיה צורך הישרדותי להתייחס ולזכור דווקא גירויים ואירועים מאיימים ומטרידים. החיים בעולם המודרני מאד שונים, אבל המנגנון הקוגניטיבי הזה עוד קיים. בטיפול באדם עם מחלה כרונית, כגון דמנציה/ אלצהיימר, הטיית החשיבה השלילית עלולה להתגבר. אנחנו שמים לב לכל הרגעים, הוויכוחים והאירועים היום יומיים שבהם אנחנו ויקירנו לא בהרמוניה. כל הנקודות שבהם אנחנו מנסים להשיג שיתוף פעולה והוא מסרב. מתנגד להתרחץ, מסרב לצאת מהמיטה, לא רוצה לאכול את מה שיש בצלחת וכן הלאה. ומה עם כל הרגעים והמצבים שבהם הכל הלך כשורה? שבהם היה שיתוף פעולה? שבהם היינו מתואמים? בכל יום ויום יש גם רגעים ואירועים כאלה, אבל הטיית החשיבה השלילית מקשה עלינו לשים לב ולזכור אותם. איך אפשר להתגבר על הטיית החשיבה השלילית בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר? 1. מודעות: תהיו מודעים ותשימו לב לאופן החשיבה שלכם; מתי מתחילות מחשבות של כעס או עצבנות או דאגה. זיהוי מחשבות אלו הוא צעד ראשון להתמודדות והכוונה של החשיבה לכיוונים חלופיים. 2. רגעי חסד: גם במצבים קשים או מתקדמים של דמנציה/ אלצהיימר יש רגעי חסד. רגעים של צחוק, הומור, של חיוך, של הבנה, של רגש, של זיכרון משותף. משהו. זה קורה. תשימו לב ותנצרו את הרגע הזה. יותר מכך, תיקחו לכם עוד כמה שניות או דקות פשוט לשהות ברגע הזה, במחשבה הזו, ברגש הזה. 3. תרגיל "החבר הטוב": תחשבו שתספרו לחבר הכי טוב שלכם על אירוע או מצב שלילי, מה עשיתם ואיך נהגתם, איפה טעיתם ומה היה יותר טוב לעשות. תשאלו את עצמכם" האם החבר הטוב היה מסכים איתי שהמצב כל כך נורא ואיום? שעשיתי דברים איומים? שאני מטפל גרוע? סביר להניח החבר הטוב שלכם לא היה מסכים עם המחשבות השליליות שלכם. תחליטו לאמץ את הגישה שלו. תהיו החבר הטוב של עצמכם. 4. תתרגלו הודיה והוקרה: בפסיכולוגיה חיובית יודעים כבר מספר שנים שתרגול הודיה והוקרה מדי יום הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר להטבה ושיפור איכות חיים של אנשים, אפילו מבלי לשנות את נסיבות החיים. תרגול הודיה והוקרה משמעו שתשבו בסוף יום לכמה רגעים, תשחזרו בעיניכם את היום שהיה, תבחרו 3-5 פריטים שעליהם אתן רוצים להביע תודה. זה יכול להיות דבר, גדול או קטן, מישהו שפגשנו או אמר משהו, חוויה, אוכל, שיר, כל דבר. משחזרים בזיכרון, אומרים תודה. - ואם לכתוב משהו כל יום "גדול" עליכם, תעשו מה שאני עושה: פעם בשבוע אני כותבת על פתק משהו טוב מהשבוע שהיה ושמה בצנצנת. בסוף השנה, תהיה צנצנת עם 52 פתקים וזכרונות טובים. יהיה מענג לקרוא בהם. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: למה לעקוב ולרשום שינויי התנהגות באלצהיימר/ דמנציה? היבטים חיוביים בטיפול עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

בואו ננסה להבין מה קורה במוח ובמערכת העצבים של אדם החולה באלצהיימר. כידוע המוח האנושי מורכב ממיליוני תאי עצב ועוד הרבה הרבה יותר נקודות מפגש בין תאי העצב הללו. מפגש בין 2 תאי עצב נקרא סינפסה. המפגש הזה הוא נקודת המעבר של מידע, כלומר חומר ביוכימי, בין תא לתא לאורך עצב. בכל סינפסה יש תא קדם-סינפטי ותא פוסט-סינפטי. מה קורה בסינפסה? התא הקדם-סינפטי מפריש אצטילכולין (acetylcholine) לסינפסה, שהוא נוירו-טרנסמיטור (neurotransmitter), כלומר חומר המעביר מידע בין תאי עצב. חומר זה נקשר לחיישנים בתא העצב הבא (התא הפוסט-סינפטי) ובכך מעביר את המידע העצבי. במקביל יש הפרשה של חומר נוסף המפרק את האצטילכולין (הישארות בלתי מוגבלת של חומר בסינפסה תביא לפגיעה בהעברת המידע). במוח עם אלצהיימר, בין היתר, יש ירידה בכמות האצטילכולין שהתא הקדם-סינפטי מפריש. חלק מהתרופות הקיימות כיום לטיפול באלצהיימר, כגון דונפזיל (donepezil), מכוונות להשפיע על עיכוב פעילות החומר שמפרק את האצטילכולין בסינפסה. זאת במטרה שזמן ההשפעה שכמות האצטילכולין המצומצמת שהופרשה יתארך, ויש סיכוי גבוה יותר להעברת המידע באופן תקין לתא העצב הבא. תהליך נוסף המתרחש באופן טבעי במוח הוא יצירה של שרשראות חלבונים מסוג בטא-עמילואיד (beta-amyloid). לעתים, מסיבה לא ידועה, תאי העצב במוח מייצרים שרשראות חלבונים אלו באופן מוגבר. הצטברות זו פוגעת בתפקוד של תאי מוח אחרים, כגון תאי מיקרוגליה (microglia), שלרוב מסייעים בפירוק ופינוי חלבונים אלו. כך נוצר מצב שיש הצטברות של שרשראות חלבונים אלו למבנים הנקראים "פלאק" (plaque), הידועים כסממן ביולוגי של מחלת אלצהיימר. במקביל, ישנו חלבון הנקרא חלבון טאו (tau), שהוא חלק מהמבנה של תאי עצב. מסיבה לא ידועה, חלבוני טאו מתחילים לקרוס/להיהרס. נוצרים הצטברויות גם של חומר זה (neurofibrillary tangles), ואלו משפיעים לרעה על התפקוד של תאי העצב. גם הצטברויות אלו ידועות כסממן למחלת אלצהיימר. שינויים אלו בתאי המוח מתחרשים במשך שנים, כנראה במשך יותר משני עשורים, לפני שניכרת פגיעה קלינית ביכולת קוגניטיבית. וכעת תשאלו: אם אנחנו יודעים לזהות מה הבעיה ומהם סימנים של הבעיות והמחלה במוח - מה הקושי לפתח תרופה או לאבחן את מחלת האלצהיימר באופן חד משמעי? ראשית, ניתן לזהות את ההצטברויות של חלבוני בטא-עמילואיד וחלבוני טאו באופן מובהק וברור רק בניתוח של המוח לאחר המוות. ועיקר הבעיה: מסתבר שאין קשר ישיר וסיבתי בין נוכחות של הצטברויות חלבונים אלו לבין תסמינים של אלצהיימר. "מחקר הנזירות" (Snowdon, 2003) הוא מחקר אורך מפורסם שבו נמצא שתיתכן הופעה של תסמינים קליניים של אלצהיימר ללא הימצאות של המבנים הפתולוגיים. כלומר, האדם הציג ירידה קוגניטיבית משמעותית במהלך חייו, אך בניתוח לאחר המוות לא נמצאו הצטברויות משמעותיות של חלבוני טאו או חלבוני בטא-עמילואיד. יתר על כן, ייתכן מצב הפוך: הימצאות של המבנים הפתולוגיים ללא הופעה של תסמינים קליניים. כלומר, האדם לא הציג ירידה קוגניטיבית משמעותית במהלך חייו, אך בניתוח המוח לאחר המוות יש נוכחות משמעותית של חלבוני טאו וחלבוני בטא-עמילואיד. לנוכח ממצאים אלו וחוסר ההתקדמות בהבנת המנגנון הבסיסי להתפתחות דמנציה לסוגיה, ומחלת אלצהיימר בפרט, הקהילה הרפואית והמדעית בוחנות מחדש את "התיאוריה הכולינרגית" (המייחסת את הפגיעה הקוגניטיבית לשינויים באצטילכולין). כיום, נבדקים כיוונים חלופיים להסברת המנגנון הבסיסי של השינויים הניווניים במוח. בין היתר, יש הבודקים אפשרות של דמנציה כמחלה של מערכת החיסון, כלומר מחלה אוטו-אימונית (שבה מערכת החיסון פוגעת באיברי הגוף). גם המחקר לתרופה לדמנציה ואלצהיימר בפרט מתפתח לכיוונים חדשים, כגון שימוש באולטרה-סאונד. רוצים לעזור לקדם את המחקר? כל אחד יכול עכשיו לעשות זאת מהבית! בשנים האחרונות יש בעולם תנועה של "מחקר אזרחי" (citizen science), ויש אשפרות באמצעות "משחק" לתרום לקידום המחקר על דמנציה. באתר https://stallcatchers.com/main נרשמים למשחק הנקרא Stallcatchers. ב"משחק" עוזרים לחוקרים באוניברסיטת קורנל בארה"ב לזהות נקודות של "תקיעה" בכלי דם במוח, כלומר לזהות נקודות שבהן הדם אינו זורם באופן רציף אלא "נתקע" (באנגלית בחרו להתייחס לזה כ"תקיעה בזמן" – stall). החוקרים מציגים סרטונים של זרימת דם במוח של עכברים אמיתיים. המשימה של הצופה היא לזהות מתי יש האטה בזרימת הדם באזור מסוים המסומן בבירור. זה ממש פשוט, וכל אחד יכול לעשות זאת. באתר יש הסברים ברורים והדרכה (דרושה הרשמה כדי לשחק). תצטרפו עוד היום לקהילה של אזרחים חוקרים – יש כבר 29,584 שותפים בכל העולם! ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר פלסטיות המוח

בכל ייעוץ עם בני משפחה מטפלים בשלב כלשהו עולה השאלה: כמה זמן זה יימשך? כמה זמן עוד נשאר לנו וליקיר שלנו לחיות עם המחלה הקשה הזו? התשובה לשאלה זו היא מורכבת, ולרוב מתחילה ב" זה תלוי...". לעתים בני משפחה מטפלים אינם רוצים לעסוק בכך, אולם חשוב להכיר באופן כללי מה הגורמים השמפיעים על משך החיים עם דמנציה/ אלצהיימר. למידע זה עשוי להיות השכלות משמעותיות על היערכות ותכנון המשאבים השונים של המשפחה, בין אם אלו משאבים פיננסיים או משאבי אנרגיה של מי יעשה מה ומתי בטיפול. כאמור, אין תשובה פשוטה ואחידה לפרוגנוזה ומשך המחלה. מגוון רחב של גורמים משפיעים משך זמן של חיים עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. סוג הדמנציה: באופן כללי ידוע שדמנציה מסוג אלצהיימר מתקדמת באופן איטי בהשוואה לסוגים אחרים. 2. גיל כרונולוגי בזמן האבחנה: ככל שהגיל הכרונולוגי גבוה יותר, כך תוחלת החיים הכללית ומשך זמן המחלה צפוי להיות קצר יותר. עם זאת, דמנציה המופיעה בגיל צעיר (מתחת לגיל 65) לרוב מתקדמת באופן מהיר יחסית בהשוואה לדמנציה שאובחנה לאחר גיל 65. 3. מגדר: באופן כללי לנשים יש תוחלת חיים ארוכה יותר מגברים. כך גם עם דמנציה: נשים החולות במחלה לרוב תחיינה יותר זמן. 4. שלב המחלה שבו התקבלה הדמנציה: ככל שמקדימים לאבחן את הדמנציה, כך מתארך הזמן שהאדם עשוי לחיות עם הדמנציה. אדם המאובחן בשלב אמצע-מתקדם בעל תוחלת חיים קצרה יותר מאדם המאובחן בשלב התחלה או עם MCI. 5. בעיות גופניות נוספות: ככל שיש לאדם מחלות או בעיות גופניות נלוות לדמנציה, כך יש פוטנציאל לתוחלת חיים קצרה יותר. 6. מספר תרופות: כך גם בנוגע למספר התרופות שהאדם נוטל. ריבוי תרופות משפיע על תוחלת החיים הפוטנציאלית. 7. מגורים עם אנשים נוספים: אדם המתגורר לבדו בעל תוחלת חיים קצרה יותר. עם כל הנאמר לעיל, טווח ממוצע של חיים עם דמנציה הוא 8-12 שנים. במסגרת 20 שנות עבודתי עם אנשים עם דמנציה ומשפחותיהם טיפלתי באנשים שחיו זמן קצר (כשנה לאחר האבחנה) ואנשים שחיו יותר מעשור עם הדמנציה. כך שממש קשה לנבא ברמת הפרט. בקרב אנשי מקצוע מקובל כיום שהופעה של סימפטומים מסוימים מכוונים לכך שהאדם מתחיל שלב מתקדם של דמנציה, ואז תוחלת החיים הצפויה קצרה יותר. לרוב מתייחסים לשינויים משמעותיים ביכולת הניידות או ביכולת הלעיסה והבליעה כהתחלה של השלב המתקדם. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

הילה מספרת על הטיפול באמא: אני לפחות פעמיים בשבוע אצל אמא שלי אחר הצהריים, עושה קניות, לוקחת אותה לתורים אצל רופאים, מחליפה את העובדת הזרה בסוף שבוע פעם בחודש, וכמובן שכל זה על חשבון הזמן עם בעלי והילדים. ואמא שלי? היא בכלל לא זוכרת שאני באה! כל הזמן שואלת מתי אני אגיע, למה אני לא מבקרת, מתלוננת שהיא לבד לבד לבד. אני מביאה אותה לארוחת ערב שבת אצלי, והנכדים (הילדים שלי) בקושי מתיחסים אליה. מה שאני לא עושה, כל הזמן אני חושבת שזה לא מספיק ורגשות האשמה כל יום יושבים לי על המצפון. אני לא יכולה להמשיך ככה עוד הרבה זמן. מה עושים? רגשי אשמה של מטפלים עיקריים עלולים להביא להרעה בבריאותם. לרובנו יש איזו תפיסה של מה מאפיין את "המטפל האידילי", ואנחנו שואפים להיות כאלה ולממש את האידיאל הזה. כמטפלים עיקריים אנחנו נוטים להציב לעצמנו רף ציפיות גבוה ולא מציאותי, הכולל ציפייה לעשות ה-כ-ל ללא עזרה (שמא נהיה לנטל), למצוא פתרון (טוב) לכל בעיה, להחליט (תמיד) את ההחלטה ה"נכונה", לא להתרגז או להתעצבן על המטופל ועוד ועוד. ברור שכל זה לא הגיוני או מציאותי, אבל כאשר אנו לא מצליחים לממש את הציפיות האלה – הקול הביקורתי בא לבקר בתוך הראש שלנו. פעמים רבות רגשות האשמה מופיעים על כך שאנחנו: - חושבים מחשבות של כעס, טינה, תסכול או מרמור כלפי האדם עם דמנציה והמצב שהוא "הפיל" עלינו - לא עושים מספיק או שאנשים אחרים עושים את הטיפול והליווי טוב יותר מאיתנו - לא מבקרים מספיק - מייחלים לסיום ולפטירה של האדם עם דמנציה - מאד רוצים יותר זמן לעצמנו, ששכרנו מישהו אחר שיטפל, ששוקלים מעבר לבית אבות - חווים שמחה והנאה בעוד האדם עם דמנציה חולה - עושים דברים ללא האדם עם דמנציה שפעם היינו עושים ביחד (ועוד נהנים!) - רגשות אשמה על כך שאין רגשות אשמה (אבל צריך להיות, נכון?) - ועוד... למה רגשות אשמה הרסניים לבריאות המטפל העיקרי? עמדות ותפיסות איך המטפל העיקרי "אמור" להרגיש או מה "אמור" לעשות כחלק מהטיפול עלולים לגרום לנו לקחת על עצמנו יותר מדי, למנוע מאיתנו לבקש ולקבל עזרה חיונית ולהיות נוקשים כלפי עצמנו. כל אלו מביאים לרמת מתח, לחץ נפשי ודחק מתמשך ורב. כידוע, מתח ולחץ נפשי ממושך מגבירים את הסיכון למגוון מחלות גופניות, ואף לדמנציה עצמה. טיפול באדם עם דמנציה קשה דיו מבלי שנוסיף לכך רגשות אשמה שונים ומשונים. רגשי האשמה: מה אפשר לעשות? 1. תלמדו לזהות ולהכיר ברגשות האשמה. אפילו רק זיהוי הרגשה של אשמה על כך שצעקתי על אמא אתמול בבוקר כשחיכיתי לה ושוב היא התעכבה כי לא מצאה את המפתחות לבית – יביא להקלה רגשית. 2. תבדקו את הציפיות שלכם כנגד המציאות. האם באמת סביר לצפות מאדם אחד להתמודד עם כל כך הרבה עניינים ובעיות לאורך זמן? דמנציה היא מחלה ארוכה, מאד. אולי בתחילה התגייסתם והצלחתם באמת לתת מענה לכל מה שהיה צריך, ועשיתם זאת נפלא. אבל לאורך זמן הסיכוי להמשיך ולעשות זאת תוך שמירה על בריאות כל המעורבים הוא נמוך. מבחן החבר/ה: אם חבר/ה היו מספרים לכם על מצב דומה והם בטוחים שהן צריכים לעשות הכל, כל הזמן ורק באופן מושלם, האם זה היה נשמע לכם סביר? האם הייתם תומכים בעמדה שלהם? אם לא - מה הסיבה שאתם עושים זאת לעצמכם? 3. תאמצו כלים להתמודדות: מטפל חלופי, הפסקות מתוזמנות, תרגילי הרפיה וקשיבות (מיינדפולנס), כתיבה ביומן וכדומה. 4. תצטרפו לקבוצת תמיכה. גם בזמן מגיפת הקורונה תוכלו למצוא קבוצות תמיכה אינטרנטיות. תשמעו מאנשים אחרים שחווים מצבים דומים. תקבלו פרופורציה. 5. עם זאת - אל תשוו את עצמכם למטפלים אחרים. לכל מטפל ולכל משפחה יש משאבים זמינים שונים. מבט מהצד לעולם אינו מגלה את מה שמתרחש באמת בטיפול. אל תשפטו ואל תשוו. 6. תזכרו ותזכירו לעצמכם את כל מה שכן עשיתם ונתתם ליקירכם. רגשות אשמה גורמים לנו לחשוב שמעולם לא הצלחנו, נכשלנו, אכזבנו, לא עמדנו בציפיות. זה לא נכון. אתם עושים המון. כולנו עושים כמיטב יכולתנו עם מה שיש. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. אולי יעניין אותך לקרוא גם: איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר היבטים חיוביים בטיפול "משפטי מתנה" בדמנציה/ אלצהיימר

לשבת יחדיו לארוחת ערב שבת. יש משפחות שאצלן זה אירוע שבועי. בדמנציה היכולת להשתתפות החברתית משתנה. המפגש המשפחתי הזה יכול להיהפך לאירוע מורכב. אני נלהבת לארח את שרון שני גונן, קולגה יקרה בעלת גישה מקצועית ייחודית והמון ידע מעשי, שאני כל הזמן לומדת ממנה. הנה מה ששרון ממליצה למפגשים משפחתיים עם אדם עם דמנציה: האנשים בסיפור שלנו הם מוטי, בן 83 אשתו רחל – בת 82 המאובחנת עם דמנציה ובנותיהם – דליה ותמר. מוטי ורחל מתגוררים בקיבוץ, דליה ותמר מתגוררות בישובים אחרים. מוטי מטפל בעצמו ברחל, ובשלב זה מתנגד להכניס מטפלת הביתה. הבנות ממש רוצות להכניס מטפלת. הבנות ומוטי הזמינו אותי להתייעצות והנושא הראשון שמעלות הבנות הוא השתתפות ההורים בארוחות השבת המשפחתיות; "אתן לא מבינות איזה סבל אני צריך לסבול בשביל זה" אומר מוטי. "כן, אמא יושבת כל הארוחה, ואחר כך בקפה, ואז אנחנו חוזרים הביתה והיא באי שקט, היא עושה קולות והולכת הלוך וחזור, היא לא מוצאת לה מקום, שעות ככה, לפעמים אפילו עוד למחרת היא סובלת, ואני סובל איתה". "אבל אבא" אומרת דליה, "איך זה קשור לארוחה?". פה אני מתערבת ומסבירה, שהרבה פעמים אדם עם דמנציה יכול להיות במקום שמעמיס מאד מבחינתו – קולות, ודרישות, ופניות – כל אלה הופכים לעומס גירויים במערכת העצבים, וגורמים למצוקה גדולה. מצוקה זו מתבטאת לפעמים באי שקט, בקושי להירדם, בקולות והתנהגויות מצוקה ואפילו באלימות. "אבל אנחנו כל כך רוצים שתהיו איתנו בארוחת שבת" אומרות הבנות, "זה הזמן היחיד שכולנו יחד, הנכדים, בנות זוגם והנינים, כולם רוצים להיות עם סבא וסבתא . אם סבתא לא יכולה, אז לפחות תבוא אתה, בלעדיה". "אני לא הולך בלי רחל" אומר מוטי, "שישים שנה אנחנו עושים הכל ביחד, אני לא מתכוון להפסיק עכשיו. ואם רחל סובלת, אני לא אבוא". הבנות עצובות ומוטרדות, מנסות לשכנע את מוטי לבוא בכל זאת, "תספרו לי איך אתם נוהגים בסבתא בארוחה", אני מבקשת מהם. "יש לה מקום במרכז השולחן, כך שהיא רואה את כולם" מספרת תמר, "כמו שהיא תמיד אהבה, הכי מרכזית". "וכולם פונים אליה, שואלים אותה לשלומה ואיך עבר עליה השבוע" מוסיפה דליה, "וגם מחבקים ומנשקים" מוסיף מוטי. "נשמע לי שסבתא רחל מאד אהובה במשפחה שלכם ומאד חשובה" אני אומרת להם, "אבל אם תרצו שהיא תמשיך להשתתף בארוחה ולא לסבול, צורת ההשתתפות שלה תצטרך להשתנות כדי שתתאים למה שהיא צריכה עכשיו". "מה נצטרך לעשות"? שואל מוטי. "לאפשר לרחל להיות מוגנת, בפינה שקטה שבה תוכל לשבת לאכול, ואחר כך לצפות בכם ובה יוכל מי שרוצה לבוא לשבת לידה, להחזיק בידה ולדבר אליה בשקט וגם זה, לא ליותר מדי זמן." "וככה היא תשב בפינה לבד?", שואל מוטי בדאגה. "לא, היא תשב עם המטפל או המטפלת שלה" אני עונה, "כי כדי שתהיו ביחד בארוחת השבת וכל אחד מכם יוכל להשתתף בדרכו, צריך עזרה של מטפל או מטפלת שיהיו מוקדשים רק לרווחתה של רחל, ויאפשרו לך גם להיות ברווחה – לשבת עם כל המשפחה, לשוחח ולצחוק, ולדעת שרחל בטוב". "וזה באמת להיות ביחד"? שואל מוטי, "בטח" אני עונה, זה הכי ביחד שרק אפשר, "שניכם ברווחה, משתתפים בארוחת השבת המשפחתית". כאן אנחנו יושבים יחד ומתכננים איפה רחל תשב בביתו של כל אחד, באלו שעות הארוחה תתרחש, אלו חפצים ואמצעי תעסוקה נגיש לה וכיצד נבחין מתי היה לה מספיק. כשמוטי והבנות מרגישים בטוחים שהבינו הכל, אומרת תמר: "ניתן לה להרגיש חשובה, בטוחה ואהובה, בדרך שהיא צריכה עכשיו". "ומה יגידו הנכדים"? שואל מוטי, "הם לא יחשבו שזנחנו את סבתא אם נושיב אותה במקום אחר ולא ליד השולחן?". "נסביר לילדים מה סבתא צריכה כמו שאנחנו למדנו עכשיו, ואיך לגשת אליה בשקט ובזהירות" אומרת דליה, "הם ילדים טובים ואוהבים את סבתא שלהם, הם יבינו ויכבדו". "תכתבי לנו מה צריך להסביר להם" הם מבקשים. עקרונות לעזור לאדם עם דמנציה להשתתף בארוחת שבת: 1. מקום שקט ומוגן תבחרו עבור האדם מקום שקט וכורסה נוחה, הצופים אל המתרחש ממרחק ושקטים מספיק כדי להימנע מעומס יתר של גירויים. גירויים הם: קולות, אנשים, ריחות וגם עוצמה רגשית המובעת דרכם והאדם לא יודע מה לעשות איתם. כך שהם נצברים ויוצרים מצוקה. 2. שמירה על שגרה תגישו את הארוחה בשעה שבה האדם רגיל ובאופן דומה לזה שבו הוא רגיל לקבל וכך גם לגבי שעת ההליכה לישון. תתכננו את האירוע תוך כבוד לשגרה שלו. 3. תחושת שליטה אנשים שרוצים להיות בקשר עם האדם ישבו לידו, בתוך שדה הראיה שלו. אם רוצים להחזיק בידו של האדם, תציעו את ידכם ותתנו לו לבחור אם הוא רוצה לתת את ידו. 4. חברה ושיחה אפשר לדבר אל האדם, או לבוא בזוגות ולדבר זה עם זה, תקפידו על קול רך, בלי טונים גבוהים או מצוקה, תדברו על נושא ניטרלי. תקפידו שלא לדרוש תקשורת מהאדם עם הדמנציה, לא לשאול שאלות ולחכות לתשובה שאינו יכול לתת לכם, זה גורם לו תסכול. 5. סימני מצוקה תהיו ערים לסימני מצוקה, קולות או מילים, תזוזה באי שקט. לעיתים זהו סימן שלאדם הספיק. 6. העסקה תאפשרו לאדם להחזיק ביד ולהתעסק בחפצים המיועדים לכך או באמצעי העסקה שהוא רגיל אליהם. שרון שני גונן היא מרפאה בעיסוק עם MA בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, מפתחת גישת PIVOT לשיפור רווחה והשתתפות של אנשים במצוקה. ההתמחות של שרון היא עזרה לאנשים במצבי מצוקה קשים, במיוחד מצוקות שאנשים מתקשים להביע במילים והתנהגויות שקשה להבין כיצד לעזור להן. מוזמנים להצטרף לקהילת הפייסבוק ולקרוא עוד על שרון ועל הגישה (המדהימה!): ב- פתרונות שעובדים – הקהילה של שרון שני גונן. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות לאיכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם: איך לעשות נכון העלאת זכרונות למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר

1. דמנציה/ אלצהיימר היא חלק טבעי מהזדקנות. עובדה: דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה של המוח, לא חלק טבעי ההזדקנות. אין דבר כזה "סניליות". לחפש (שוב) אחר המפתחות, לפנות ימינה במקום שמאלה בצומת או לא להגיע לפגישה שקבעתי מזמן: אלו אירועים שקורים לאנשים רבים. אמנם זה עשוי לקרות יותר ככל שמתבגרים, אבל סימנים של דמנציה הם יותר מרגעים חולפים של שיכחה או חוסר תשומת לב. עם דמנציה לאדם יש קושי לבצע תפקודים שגרתיים בחיי היום יום. לדוגמה: חוסר התמצאות במקום מוכר או איך להשתמש בחפצים או כלים. כאשר לא מוצאים את המפתחות, אך מסוגלים לשחזר מה עשינו פעם אחרונה שהיו המפתחות ביד ובכך למצוא אותם – כנראה שאין דמנציה. אדם עם דמנציה יתקשה מאד לשחזר מה עשה, אם בכלל. זה הזמן לגשת לבדיקה. 2. אי אפשר לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר: או שיהיה לך או שלא. עובדה: אימוץ אורח חיים בריא יכול לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, או לפחות לעכב את מועד הופעתה. ב-2020 פורסם בירחון "לנצט", הירחון הרפואי הבכיר בעולם, רשימה של גורמי סיכון המגבירים את הסיכון לדמנציה, ורובם נתונים להשפעה של אורח חיים. גורמים מגבירי סיכון כוללים: יתר לחץ דם, סוכרת, משקל יתר, בדידות חברתית, שתיית אלכוהול מופרזת והיעדר פעילות גופנית. כל אחד מאיתנו מסוגל להשפיע על הגורמים הללו בבחירות אורח החיים שלנו. מומלץ לשמור על משקל גוף תקין, ערכי סוכר ולחץ דם תקינים (עם תרופות, לפי הצורך), טיפוח קשרים חברתיים ולבצע פעילות גופנית סדירה (בפרט פעילות אירובית). רצוי להתחיל בהרגלים אלו מוקדם ככל האפשר, אולם אימוץ אורח חיים זה בכל גיל ישפיע לטובה על בריאות המוח. 3. מכיוון שאין טיפול לדמנציה/ אלצהיימר - אין טעם באבחון מוקדם. עובדה: נכון שאין טיפול תרופתי מרפאה לדמנציה לסוגיה. אבל, א. הטיפול התרופתי הקיים אפקטיבי בשלבים הראשונים להאטת התקדמות התסמינים. ככל שמתחילים יותר מוקדם, מועיל יותר. ב. אבחון מוקדם מאפשר תכנון לעתיד. לדוגמה, עריכת ייפוי כוח מתמשך, שיוכל להקל על המטפלים בעתיד, ולמנוע צורך במינוי אפוטרופוס באמצעות בית המשפט. ג. דמנציה מלווה בשינויי התנהגות ולא רק בשינוי קוגניטיבי. אבחון מוקדם והבנה שהתנהגויות שונות הן על רקע המחלה עשוי להקל על משפחה וחברים להבין התנהגויות שאינן אופייניות או משונות. לדוגמה: רוחמה היא סבתא שנוסעת פעם בשבוע לשמור על הנכדים בעיר אחרת. יום בהיר אחד היא הודיעה לשמחה, הבת שלה, שיותר לא תבוא לבית שלה. במידה ושמחה רוצה בעזרתה – עליה להביא את הנכדים לבית של רוחמה. כמובן ששינוי דרמטי זה עורר כעס רב אצל שמחה, הרי לא זו העזרה שהיא צריכה מאמא שלה. בעקבות זאת, שמחה ניתקה את הקשר עם רוחמה למספר חודשים. עם הזמן התברר שלרוחמה יש ירידה קוגניטיבית. הסימן הראשון לכך היה למעשה ההחלטה שלה שלא לנסוע לעיר אחרת, מכיוון שהיה לה קשה להתמצא שם. חוסר הזיהוי של מקור הבעיה הביא לסכסוך ונתק משפחתי בין שמחה לרוחמה. אבחון מוקדם יכול למנוע מצבים רגשיים ומשפחתיים מסוג זה. 4. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הוא "מחוק" . עובדה: דמנציה/אלצהיימר היא מחלה כרונית וארוכת שנים. האדם החולה במחלה אינו עובר ממצב של תפקוד עצמאי למצב של "סיעודי/ מחוק/ לא מחובר/ מנותק" מייד לאחר האבחנה. התקדמות המחלה שונה מאדם לאדם. גם לאחר מספר שנים, האדם עשוי להתקשות בתפקודים מסוימים, ולהיות מסוגל לעשות דברים שנראים לנו מסובכים יותר. נפלאות הן מסתורי המוח האנושי. זה לא מצב של שחור או לבן, לגמרי כן או לגמרי לא. התחום האפור הוא מאד רחב, כמו כל מצב בחיים. 5. אין טיפול, אין תרופה, אין מה לעשות לדמנציה/ אלצהיימר. עובדה: זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר – לא אומר שאין מה לעשות (נשמע מוכר?). בשונה מההרגל שלנו ללכת לרופא ולקבל מרשם לתרופה (או הפנייה לבדיקה), התערבויות לדמנציה לא קיימות בכדור או בשיקוי. יש המון התערבויות לא תרופתיות שאפשר ליישם בטיפול וליווי של אדם עם דמנציה. התערבויות של התאמת הסביבה הפיזית או התאמת תעסוקה ופעילות. התערבויות המתמקדות איך לתקשר אפקטיבית עם אדם עם דמנציה. התערבויות חברתיות להתאמת הסביבה, העלאת המודעות, תיווך מצבים חברתיים, השתתפות במרכז יום ועוד. התערבויות של חיזוק המטפלים העיקריים, הדרכה וייעוץ להתמודדות עם המחלה ותופעותיה, עידוד טיפול עצמי של המטפל העיקרי ותמיכה רגשית. זה לא טיפול של "זבנג וגמרנו". זה טיפול ממושך ומאתגר, הדורש מהמטפלים יצירתיות וגמישות. אבל, אל תקבעו שאין מה לעשות. הקלה על סבל זו העשייה הנעלה ביותר. בהקשר הזה - תמיד יש מה לעשות. אז - תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר אוצר של סרטים ספרים ומוזיקה על דמנציה/ אלצהיימר שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר

למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? במילה אחת: הטרוגניות. מה זה אומר? ככל שאנחנו מתבגרים ומזדקנים ההבדלים בין אדם לאדם הולכים ומתרבים. בקבוצה של ילדים בני 3, אנחנו מצפים שיהיו יכולות תנועתיות, חברתיות וקוגניטיביות מסוימות. יש בידיאנשי מקצוע מגוון אמצעים להעריך יכולות אלו (ולטפל לפי הצורך). בקבוצה של אנשים בני 63, מגוון היכולות הוא כל כך רחב, כל כך מגוון ושונה בין אדם לאדם. זאת בשל ההיסטוריה האישית והתרבותית, כמו גם החוויות והמשאבים שצברו (או איבדו) במהלך חייהם. אין אפשרות להצביע על ממוצע מסוים או להגדיר מה היכולות האופייניות לאדם בגיל 63 באופן גורף. המגוון האינסופי ביכולות המשתנות בין אדם לאדם, בין תרבות לתרבות, מהווים את הקושי הבסיסי באבחון של דמנציה. מהי דמנציה? דמנציה זו מעין קטגוריה של מחלות. בשפת הרפואה דמנציה היא תסמונת נוירו-דגנרטיבית. המשמעות של דמנציה היא שיש בעיות וקשיים בחשיבה ובתפקוד, מעבר למצופה בגיל כרונולוגי מסוים. יש המון תתי סוגים של דמנציה. רוב השמות של הסוגים השונים מתייחסים לאזורים או התפקודים הפגועים במוח. מעריכים שיש לפחות כ-50 סוגים שונים של דמנציה, רובם נדירים ביותר. הסוג השכיח ביותר הוא דמנציה מסוג אלצהיימר. האבחנה של דמנציה לעולם לא מתבססת על סוג מבחן הערכה אחד ויחיד. אי אפשר לעשות בדיקת דם או הדמיה מוחית ולגלות אם יש או אין דמנציה. האבחנה נעשית תהליך שנקרא אבחנה מבדלת. כלומר הרופאים עורכים בדיקות מעבדה, בדיקה גופנית, הדמיה של המוח והערכה קוגניטיבית כדי לקבל תמונה מקיפה של המצב ולשלול מחלות או תסמונות אפשריות אחרות. (אפשר לקרוא עוד על מצבים שיכולים להראות כדמנציה אבל אינם בפוסט הזה). איזה רופא מאבחן דמנציה? בישראל יש 3 התמחויות רפואיות עם הסמכה לאבחן דמנציה לסוגיה: גריאטריה, פסיכיאטריה ונוירולוגיה. (לפי ההסתדרות הרפואית בישראל פסיכוגריאטר הוא רופא בעל ממחיות בפסיכיאטריה, שעשה השתלמות בפסיכיאטריה של הזיקנה ובגריאטריה). מה קורה בתהליך ההערכה והאבחנה לדמנציה? חשוב מאד ללוות את האדם עם השינויים הקוגניטיביים לרופא! על המלווה לשתף את הרופא בשינויים והקשיים שיש בחיי היום יום. מידע זה חיוני לכוון את הרופא בבחירת המבדקים המתאימים לתהליך האבחון. זאת משום שלעתים, האדם עם השינויים הקוגניטיביים "מגייס כוחות" בזמן ההערכה הקוגניטיבית, ועשויה להתקבל תמונת מצב שאינה משקפת את יכולת התפקוד היום יומי. הרופא זקוק למידע הן מהמחולה והן מהמלווה לצורך הבנה הוליסטית של המצב. לאחר לקיחת אנמנזה (איסוף המידע), הרופא: - יבצע הערכה קוגניטיבית. לרוב זו תהיה הערכה קצרה מסוג MMSE (הידוע בשם מיני מנטל) או MoCA. שתי ההערכות טובות, והבחירה ביניהן נתונה לשיקול דעתו של המעריך. - יבצע בדיקה גופנית - יפנה בדיקות מעבדה (דם ושתן לרוב) - עשוי להפנות לבדיקות הדמיה (בדרך כלל CT או MRI). בדיקות ההדמיה מיועדות לשלול קיומן של מחלות אחרות במוח ( למשל, תהליך תופס מקום). אין ממצאים חד משמעיים בבדיקות הדמיה שמעידים בהכרח על דמנציה. מה הסיבות שכל כך קשה לקבל אבחנה של דמנציה מסוג מסוים? 1. יש חפיפה בין סימפטומים של סוגי דמנציה שונים. לדוגמה: הזיות ראייה כמו לראות ילדים או חרקים שלא באמת קיימים זו תופעה שכיחה בדמנציה מסוג לגופיפי לואי, אבל זה יכול להופיע גם בדמנציה מסוג אלצהיימר. בגלל החפיפה בין התסמינים אי אפשר להסתמך על סוג הערכה יחיד כדי לאבחן דמנציה. 2. פנייה להערכה ואבחנה מתרחש בשלב אמצע של הדמנציה. לעתים קרובות מגיעים לרופא להערכה בעקבות שינויים קוגניטיביים בשלב אמצע של המחלה. מעטים ניגשים מיוזמתם להערכה קוגניטיבית בשלב מוקדם והתחלתי. ככל שדמנציה, לסוגיה, מתקדמת - התסמינים חופפים יותר בין סוגי הדמנציה השונים. כלומר, השוני בין סוגי דמנציה ניכר בעיקר בתחילת המחלה. לדוגמה, דמנציה מסוג אלצהיימר מאופיינת בהתחלה בקושי בשליפת מידע מזיכרון לטווח קצר. לעומתה, דמנציה מסוג פרונטו-טמפורלי מאופיינת בהתחלה בשינויים התנהגותיים (ירידה בהיגיינה, אכילה מוגזמת, קולניות וצעקות, התנהגות מינית לא מתאימה ועוד מגוון ביטויי התנהגות), בעוד הזיכרון לטווח קצר עשוי להיות תקין. 3. ייתכן שלחולה יש כמה סוגים של דמנציה במקביל. חלק מהאנשים עם דמנציה למעשה סובלים מכמה סוגים שונים במקביל. מצב שכיח הוא דמנציה מסוג אלצהיימר מעורב עם דמנציה וסקולרית. אפשר שיהיו שילובים אחרים, כמו דמנציה מסוג אלצהיימר ודמנציה פרונטו-טמפורלית. לנוכח העובדה שאין כיום טיפול מרפא לדמנציה לסוגיה, ההתמודדות דומה לכל הסוגים ותתי הסוגים. הכי אפקטיבי - התערבויות לא תרופתיות של התאמת התקשורת, הסביבה והתעסוקה ליכולות המשתנות של האדם החולה בדמנציה. למעשה, בשונה ממחלות או תסמונות אחרות, בדמנציה עיקר ה"עבודה הטיפולית" היא באחריות של המטפלים העיקריים. זה קשה ומאתגר. למען עצמכם ולמען יקירכם, אל תעברו זאת לבד. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ןנחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים לשכם ושל יקירכם. אולי יעניין אותך לקרוא גם - זה דמנציה. מה עושים עכשיו? כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה

"אמא שלי חולה באלצהיימר כבר 5 שנים. היא גרה עם עובדת סיעודית והן מסתדרות בדרך כלל. לפני יומיים היא התפרצה פתאום, זרקה על הרצפה את האוכל שהעובדת נתנה לה, עשתה כל מיני קולות מוזרים ותנועות מאיימות של אגרוף כלפי העובדת המסכנה. בסוף היא נרגעה. אבל בלילה התחילה עם צעקות, להסתובב בבית, לטרוק דלתות. לא ידעתי מה לעשות אז לקחתי אותה למיון. גם שם היא שוטטה וצעקה על אנשים. הצוות התעקש לקשור אותה למיטה בזמן שחיכינו שיחזרו בדיקות הדם. זה היה נורא! היא צרחה וצרחה, הרימה את כל המיון על הרגליים! ובסוף, הם שחררו אותנו בלי לטפל בכלל!". לצערנו זהו סיפור שכיח ומוכר כאשר אדם עם דמנציה מגיע לחדר מיון בבית חולים כללי. זה קורה בכל מקום בעולם. עומס טיפול הנלווה לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר ידוע כמשמעותי ומגביר סיכון לדיכאון, ומחקר מ-2019 מצא שמטפלים עיקריים החווים דיכאון פונים יותר לחדר המיון לקבלת טיפול עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הפנייה לחדר מיון נעשית על רקע הרגשת חוסר אונים והיעדר יכולת להתמודד עם שינויי התנהגות השכיחים בדמנציה/ אלצהיימר. חדר מיון אינו מיועד לטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: מבחינה היסטורית חדר המיון מיועד לטיפול ומענה לאנשים צעירים לאחר פגיעות או אירועים רפואיים חריפים. קצב האירועים, המבנה וההתנהלות בחדר מיון נועדו למצבים רפואיים הדורשים מענה מהיר לצורך הצלת חיים. כל זה שונה מאד ממה שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לרוב צריך. כיום הקהל שמגיע לחדר המיון הוא פעמים רבות מבוגר עם מגוון מחלות רקע ושינויים במחלות כרוניות. למחלות אלו פעמים רבות אין ריפוי, אלא נדרשת תחזוקה מתמשכת. מאפיינים של עבודת חדר מיון המקשים על טיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. צוות חדר המיון צריך לאסוף מידע בנוגע למחלות הרקע או התרופות שהמטופל נוטל. פעמים רבות האדם עם דמנציה או בני המשפחה אינם יודעים בביטחה את התשובה לשאלות אלו, וזה יכול לעכב טיפול או להביא לטיפול לא מתאים. כאשר האדם מגיע לבדו, המידע שהוא חולה בדמנציה/ אלצהיימר או שיש שינוי קוגניטיבי אינו בהכרח מידע שיימסר לצוות רפואי. קישור מערכות המידע בין בתי החולים בישראל לבין מערכות המידע של קופות החולים איננו מושלם, ומידע רפואי לא בהכרח יועבר במלואו מהמרפאה בקהילה. בפנייה חוזרת לבית חולים, המידע מהביקור הקודם יופיע באופן אוטומטי (עוד סיבה שחשוב לשים לב מה כתוב לכם במכתב שחרור). 2. מגבלת זמן וקושי בזיהוי דמנציה/ אלצהיימר: לעתים קרובות אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי לאמץ מצג שווא של תפקוד תקין, מה שידוע בשפה מקצועית "פסאדה". כך, ייתכן שהצוות יתרשם מיכולת קוגניטיבית תקינה, מכיוון שהם מתבססים על שאלות ותשובות וממעטים להעריך יכולת תפקודית או ביצועית. אדם עם דמנציה מסוגל לנהל שיחה סבירה גם בשלב אמצע+ של המחלה, בפרט כאשר מגייס כוחות להציג בפני אחרים את יכולותיו. צוות רפואי הפוגש לראשונה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, המתנסח ומתנהג באופן שאינו משקף תפקוד יום יומי (כפי שאתם מכירים אותו), עלול שלא לגלות את הבעיה הקוגניטיבית. 3. סביבה לא רגועה: תאורה חזקה ומסנוורת, רעש מכונות שונות ("ביפ, ביפ, ביפ"), המולת אנשים זרים, תנועה רבה, סביבה לא מוכרת. כל אלו מעוררים אי שקט באדם עם מוח תקין. על אחת כמה וכמה אצל אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. 4. חלק מהצוותים לפעמים לא יודעים כיצד לטפל באופן אפקטיבי באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר במסגרת חדר מיון, כולל איך להימנע מקשירה פיזית, איך לתת טיפול מבלי לחייב אשפוז ועוד. שלא באשמתם, צוותי חדרי מיון לרוב מקבלים מעט הכשרה כיצד להתאים את התקשורת או הגישה הטיפולית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. 5. מגבלת זמן: הרופא והאחות מוגבלים בכמות הזמן שיכולים להקדיש למטופל ובאופי ההתערבויות שהם יכולים להציע. כידוע, ההתערבויות האפקטיביות ביותר לדמנציה/ אלצהיימר הן התערבויות לא תרופתיות, ואלו לא ממש בנמצא בסל הטיפולים של צוות רפואי בחדר מיון. מה אפשר לעשות: 1. תלמדו ותכירו תופעות ותסמינים של דמנציה/ אלצהיימר: זאת בכדי שתוכלו לזהות את מידת הצורך לפנות למיון או האם התסמין הוא חלק מהדמנציה/ אלצהיימר. אם מתחילה בעיה – אל תחכו עד שהבעיה תחריף מאד. תמיד עדיף ללכת למרפאה בקהילה לקבלת מענה. אנשים רבים ממאנים ללכת לרופא (כדי לא להטריד אותו?) וממתינים, ואז ההחרפה של תסמינים מופיעה (דווקא) בלילה או בשבת, כאשר הרופא אינו זמין. 2. תתכוננו ותתארגנו: תדאגו מבעוד מועד שתהיה ניילונית מוכנה עם: - רשימה מעודכנת של תרופות (סוג + מינון) - הנחיות מוקדמות, ייפוי כוח מתמשך (אם יש) - פרטי קשר של שותפי הטיפול - מסמכים רפואיים רלוונטיים מומלץ שיהיו מספר עותקים של המסמכים הללו. כדאי לשמור לפחות עותק אחד בידי כל אחד משותפי הטיפול, שיהיה להם זמין במידה והם אלו שנדרשים ללוות לחדר המיון. 3. אם צריך ללכת לחדר מיון תשתדלו לקחת: עבורם: משקפיים ומכשיר שמיעה (אם צריך), מזון ושתייה, סוודר/ ז'קט/ עליונית (תמיד קר שם), כרית, חפץ מוכר שעושה להם טוב. מומלץ לקחת גם תרופות שיצטרכו ליטול בשעות הקרובות. לא בהכרח תקבלו אותם בבית החולים וביקור במיון עלול להימשך זמן רב. כמובן שיש ליטול תרופות מהבית רק בתיאום עם הצוות במקום! לא לקחת: ארנק/ תיק שלהם (אלא אם אתם תהיו אחראיים לכך), ילדים קטנים יחד אתכם. עבורכם: מטען לטלפון שלכם, פנקס ועט לרשום את ההנחיות של הצוות הרפואי, כסף קטן, ז'קט/ עליונית (גם לכם עלול להיות קר), בקבוק מים. 4. תאמרו בבירור לצוות הרפואי שיש ליקירכם דמנציה/ אלצהיימר, ותוודאו שזה מתועד בתיק רפואי. כאשר האדם מתאשפז, חשוב לומר זאת שוב ושוב (ושוב) לצוות הרפואי בכל החלפת משמרות (גם אם זה כתוב בתיק). תהיו מוכנים לספר שוב ושוב לאנשי צוות שונים מה התסמינים הרגילים של הדמנציה/ אלצהיימר של יקירכם. לא תמיד מידע מסוג זה עובר בין אנשי הצוות. 5. הערכת כאב: תבקשו שייעשה שימוש בכלי הערכה לכאב המתאים לדמנציה/ אלצהיימר. יש כלים ייעודיים לכך, לדוגמה כלי הנקרא PAIN-AD, שנמצא בשימוש בבתי חולים בארץ. כלי הערכה סטנדרטיים לעתים קרובות אינם מתאימים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, והשימוש בהם לא בהכרח יביא למידע מהימן ורלוונטי לטיפול. 6. אם יש לכם מידע שיכול לקדם את התהליך - תשתפו את הצוות. למשל, אם האדם עם דמנציה מגיב באופן לא טוב לרעשים חזקים או לאורות מסנוורים. או - יש אנשים חשוב להם שהפנייה אליהם תהיה פורמלית בכדי לקבל שיתוף פעולה. לדוגמה, חשוב שאיש הצוות יפנה לאבא/ אמא ב-"אדון/ גברת". אם זה מידע שיביא לשיתוף פעולה בביצוע בדיקות – חשוב לומר זאת! אל תתביישו. צוות רפואי מעריך כל מידע שמסייע ומקל על ביצוע הפעולות הדרושות. 7. אתם בתפקיד של הסנגור כדי לעזור להם לקבל את הטיפול המתאים ביותר, ובמהרה. תעשו מה שאתם יכולים, בגדר הנורמה, לקידום מטרה זו. ברחבי העולם, צפון אמריקה, אוסטרליה ועוד, יש יוזמות שונות להתאמת חדרי המיון לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. אחת מההתאמות הללו - אזור ייעודי לאנשים המגיעים לחדר מיון ומדווח שהם עם בדמנציה/ אלצהיימר. האזור לרוב יהיה במקום צדדי, מאופיין בהתנהלות שקטה ונינוחה, ללא צלצולים וצפצופים רבים, מקומות ישיבה נוחים, מוסיקת רקע נעימה וכד'. הכי חשוב: הצוות במקום עובר הכשרה מתמשכת בזיהוי דמנציה/ אלצהיימר והתמודדות עם הבעיות הרפואיות שהביאו את האדם לחדר המיון, תוך התייחסות להשפעתן על ומ- הדמנציה/ אלצהיימר כמחלת רקע משמעותית. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת מעניינת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים למה לעקוב ולרשום שינויי התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר

לפני שניגש לניסיון להציג סכמת התקדמות של מחלות הדמנציה השונות, חשוב לזכור מה שאנשי מקצוע חוזרים ואומרים לעצמם ולאחרים כל הזמן: "פגשת אדם אחד עם דמנציה – פגשת אדם אחד עם דמנציה". אצל כל אדם המופע של דמנציה/ אלצהיימר יהיה שונה וייחודי לו. זאת משום שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו שונים יותר זה מזה. לדמנציה האדם מביא איתו את המשאבים האישיים, המשפחה, היכולות, ההיסטוריה האישית והחוויות, אסטרטגיות התמודדות וכל מה שצבר במהלך חייו. לכן, כל המידע להלן מיועד להציג כיוון כללי, לא מחייב ולא מובהק. לכל אדם, ולכל משפחה, זהו מסע אחר. באופן כללי, יש 2 גישות לתיאור התקדמות המחלה. קלינאים לרוב משתמשים בסולמות דירוג הנקראים GDS או FAST, שבהם יש כ- 7 שלבים. לחלופין, ניתן להתייחס לשלבים באופן כללי יותר ולחלק לפי דרגת חומרה: התחלה, אמצע ומתקדם. חשוב לדעת שיש חפיפה רבה בין השלבים, הן בהתייחס לשינויים הקוגניטיביים, והן בהתייחס לשינויים התנהגותיים. כמו כן, יש לדעת שהמספרים בסולמות הדירוג אינם חופפים באופן מלא לחלוקה המילולית הכללית. לדוגמה, אם הרופא אומר שהאדם בשלב 3, אין הכוונה שהאדם בשלב התיאורי האחרון (דהיינו מתקדם), אלא מתייחס לפי הסקלה שבה בחר. להלן פירוט לפי היבטים לאורך שלבי הדמנציה/ אלצהיימר: התחלה קוגניטיבי: בעיות זיכרון ניכרות, קושי ללמוד מידע חדש, קושי בשימוש בשפה (להבין או ליצור), קושי למצוא חפצים, קשיי ריכוז, קושי לעקוב אחר שיחה, קושי באוריינטציה במרחב ובזמן רגשי: שינויי מצב רוח תדירים, חרדה התנהגותי: יוזמה מועטה, פסיביות, התכנסות, אי שקט גופני: קשיים קלים בתיאום עין- יד, שינויים בהליכה, נטייה לנפילות אמצע קוגניטיבי: קשיים ניכרים יותר בזיכרון, קושי להבין מושגים מופשטים וסמלים, קושי רב יותר בהבנת או יצירת שפה, קושי מוגבר באוריינטציה (גם בתוך הבית), קושי לזהות חפצים או אנשים רגשי: חשדנות, עצב, חרדה מוגברת, מוטיבציה מועטה לעשייה וצמצום קשרים חברתיים התנהגותי: קושי להתרכז, אי שקט, מחשבות שווא, חזרתיות על פעולות או דיבור, התנהגות חברתית לא מתאימה והיעדר עכבות גופני: צורך מוגבר בעזרה לתפקודים בסיסיים, שינוי במעגל ערות- שינה, שינוי בתיאבון (צמצום) מתקדם קוגניטיבי: שימוש מוגבל בשפה, קושי רב בזיכרון, קושי לעבד מידע, תחושת זמן לקויה רגשי: קושי להביע רגשות או רצונות התנהגותי: התכנסות, התנהגויות לא מילוליות להבעת צורך או רצון גופני: עייפות רבה, עזרה רבה בכל התפקודים, אי שליטה על סוגרים, שינויי לעיסה ובליעה, צמצום אכילה. עם כל הנכתב לעיל, חשוב שנזכור ש: בכל שלב יהיו ימים ותקופות טובות יותר וימים ותקופות טובות פחות. המעבר בין השלבים אינו חד כיווני: בכל שלב יהיו רגעים/ שעות/ ימים שבהם האדם יציג יכולת גבוהה יותר מהדרך כלל. זה קורה. תיהנו מהרגע. יכול להיות שאדם יהיה בשלב אמצע בנוגע ליכולת מסוימת ובשלב התחלה בנוגע ליכולת אחרת. לא פעם יש פער בין היכולות הקוגניטיביות ולבין ההתנהגויות בחיי היום יום. זה מצב שכיח, והאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו עושה "דווקא". התנהגות מושפעת ממגוון גורמים, לא רק יכולת קוגניטיבית. אין נקודות או קווי חיתוך חד משמעיים בין השלבים, ולעתים יש חפיפה רבה. ממד הזמן אינו הממד המרכזי לקביעת שלב: צריך להתייחס בעיקר לתסמינים של האדם, וטווח הזמן האפשרי לכל שלב הוא גדול. חשוב לשלב התייחסות גם לגורמי רקע של כל אדם, ומחלות נוספות הקיימות במקביל לדמנציה ובעלות השפעה על הגוף ועל המוח, לדוגמה מגבלות ראייה ושמיעה, מגבלות במפרקים וכדומה. אצל כל אדם התקדמות המחלה שונה. לא ניתן לקבוע כמה זמן יהיה אדם בשלב מסוים ומתי יעבור לשלב הבא. גישה אחרת לחשוב על שלבים של דמנציה/ אלצהיימר: גב' טיפה סנואו (Teepa Snow) היא מרפאה בעיסוק מדהימה, שפיתחה גישה מיוחדת (ואפקטיבית) לטיפול באדם עם דמנציה, ומציעה לנו להתבונן בדמנציה/אלצהיימר דרך פריזמה של כ"אבני חן"®. היא בחרה את המסגרת של "אבני חן"® כדי לעודד אותנו להמשיך לראות את המורכבות של דמנציה/ אלצהיימר- כמו שבכל פעם שמתבוננים באבן חן רואים משהו קצת אחר, כך גם בדמנציה/ אלצהיימר. טיפה מתארת את היכולות הקוגניטיביות על פני רצף, והאדם עובר בין המצבים השונים (בפרט בהתחלה - אמצע של המחלה). המצבים האפשריים: ספיר: קוגניציה אופטימלית, מוח בריא. יהלום: בהיר וחד, חשיבות לשגרה ולהרגלים התנהגות ויכולת הבנה יכולים להשתנות בן רגע, זקוק לחזרות וזמן כדי לספוג מידע/הרגל חדש או שונה, יותר נוקשה ומרוכז בעצמו, רואה את הרצון כצורך כאשר נמצא בלחץ. אזמרגד: בתנועה ועם כוונה, פגום מטבעו תופס את עצמו כעצמאי ומסוגל עם מודעות מוגבלת לשינויים ביכולות, אומר מלים לא ברורות וחזרות מרובות, מודעות לזמן, למקום ולמצב אינם תמיד תואמים את המציאות האוביקטיבית, תגובות רגשיות עזות לגירויים המעוררים פחד, רצונות או צרכים שלא מקבלים מענה. ענבר: כלוא ברגע זמן מסוים מרוכז בתחושה, מסרב לטיפול על רקע הבדלים בהבנה וביכולת, יכולות חזותיות מוגבלות, ללא מודעות לבטיחות. רובין (אודם): צבע עמוק ועז מסוגל לחקות תנועות או פעולות, תנועות עדינות ומיומנויות נאבדות, מתקשה להבין הנחיות מילוליות או ג'סטות, מבין הבעות פנים מוגזמות וטון/קצב דיבור, כאשר הוא בתנועה- מתקשה להפסיק, כאשר נעצר- מתקשה להתחיל תנועה. פנינה: חבוי בתוך צדפה, רגעים של חסד. שינויים משמעותיים בגוף: אובדן ניידות, ירידה בשקל, כשל של המערכות, פגיעה ברפלקסים וקשיים בבליעה, בנשימה ובתנועה, המהות ממשיכה להתקיים גם כאשר היכולות מינימליות, being. זו דרך אחרת ומעניינת לחשוב על המצב. לעתים קרובות טיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מרגיש כמו נסיעה ממושכת ברכבת הרים: יש עליות מפתיעות, וירידות לא פחות מפתיעות, המישור מתמשך זמן קצר, השינויים מהירים ובלתי צפויים, וצריך להתאים את עצמנו לכיוון ההתקדמות. דמנציה/ אלצהיימר אמנם איננה מחלה מסכנת חיים בטווח הקצר, אולם היכולת של האדם להביע את עצמו תשתנה לאורך זמן. רצוי שנכיר ונדע מה הוא מבקש לעצמו (או לא) לקראת סוף החיים, בכדי שנוכל לקבל החלטות מושכלות בבוא העת. אם טרם נערכו שיחות בנוגע להנחיות מה ירצה או לא ירצה לקראת סוף חיים, מומלץ לעשות זאת. שיחות אלו ניתן לקיים בכל שלב, בהתאם למידת התקשורת שיש לכם עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אני ממליצה לעשות זאת מוקדם ככל האפשר. איך עושים זאת? זה כבר בפוסט אחר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת (פוסט הרחבה לגבי שלב זה. לא לקרוא אם אתם עוד לא מוכנים לכך) למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור כמה זמן נמשכת דמנציה/ אלצהיימר

שאלה: אני בן 68, לאחרונה לפעמים קשה לי לקשר בין פנים ושם של מישהו שאני פוגש. שמעתי על משהו שנקרא "ירידה קוגניטיבית קלה". זה כמו דמנציה? כשחיפשתי מידע על זה באינטרנט, מצאתי כל מיני המלצות מה לעשות בעניין, כולל תוספי מזון שונים, התאמת התזונה, התעמלות, יוגה ומדיטציה. מה מהדברים האלו יכול לעזור במצב כזה? תשובה: רבים האנשים בגילך שחשים שיש להם בעיה בזיכרון, ומודאגים מכך, אפילו מאד. אי אפשר לקבוע אם מה שאתה חווה זה באמת "ירידה קוגניטיבית קלה" כפי שהיא מוגדרת כאבחנה נוירולוגית. לצורך כך, עליך לעבור הערכה מסודרת אצל רופא מומחה (נוירולוג, פסיכיאטר או גריאטר). בואו נתייחס למידע בנושא האטה או הפסקה של ירידה קוגניטיבית קלה בקרב מי שכבר מאובחן בכך. מהי "ירידה קוגניטיבית קלה" (MCI- Mild Cognitive Impairment)? האבחנה "ירידה קוגניטיבית קלה" (הנקראת בקיצור - MCI) מתייחסת ליכולת קוגניטיבית, כלומר זיכרון ופעולות חשיבה, שהיא פחות טובים מה"נורמה" המתאימה לגיל הכרונולוגי. אבל, הקשיים אינם חמורים עד כדי כך שהאדם מתקשה לתפקד כפי שתפקד בעבר ללא עזרה. כלומר, הליקוי אינו חמור דיו להיות מאובחן כדמנציה/ אלצהיימר, המשקפת הידרדרות ביכולת קוגניטיבית עד כדי הזדקקות לעזרה בביצוע תפקודי יום יום וטיפול עצמי. אם אתם חשים בשינוי ומוטרדים מהזיכרון שלכם, אין להניח שזה MCI. אלא, עליכם לגשת להערכה קוגניטיבית אצל רופא מומחה. זה חשוב במיוחד, משום שחלק מגורמי הרקע לשינויים קוגניטיביים הם הפיכים! כך תוכלו לברר אם הקשיים שלכם הם בגדר ה"נורמה" של שינויים קוגניטיביים תלויי גיל, או שהם חמורים יותר, וזה הקריטריון ל- MCI. רבים סבורים שהזיכרון שלהם מידרדר, אולם אצל רבים אלו שינויים סבירים המלווים את תהליך ההזדקנות. למעשה, הקושי לקשר בין פנים לבין שמות של אנשים הוא שכיח מאד בקרב מזדקנים, וקשור להאטה במהירות החשיבה האופיינית לתקופת חיים זו, ואינו מעיד בהכרח על ליקוי קוגניטיבי. מחקרים מראים שלאורך 5 שנים, 30-40% מהאנשים הסובלים מ-MCI יפתחו דמנציה כלשהי. תשימו לב למספר הזה - 30-40%. משמעות הדבר שלא כל MCI זה סימן מקדים לדמנציה! יש אנשים שיאובחנו עם MCI ומצבם לא יחמיר או יתקדם. איך מאבחנים MCI? האבחנה מבוססת על תהליך מקיף וכולל: שיחה עם הקלינאי מהן התופעות המטרידות את האדם, כולל שאלות בהתייחס לביצוע תפקודי יום יום (ADL) בדיקה האם בני משפחה או אנשים אחרים שמו לב לתופעות הללו ביצוע הערכה קוגניטיבית רשמית, לרוב הערכה הנקראת MoCA (Montreal Cognitive Assessment). יש אפשרות שהערכה זו תבוצע ע"י מרפאה בעיסוק, לרוב במסגרת מרפאת זיכרון. בדיקת רשימת תרופות (במרשם ושלא במרשם), לבירור אם יש ביניהן שמשפיעות על יכולת קוגניטיבית בדיקה של בעיות רפואיות /מחלות רקע נוספות, העשויות להשפיע על יכולת קוגניטיבית בדיקות דם לבדיקת רמת ויטמין B12, אלקטרוליטים, בלוטת התריס ועוד למעשה, התהליך של אבחון MCI דומה לתהליך אבחון של דמנציה, ומבוסס על תיעוד הקשיים והבעיות, הערכה פורמלית של יכולת קוגניטיבית ושלילת אפשרויות אחרות (דליריום, השפעה של תרופות ועוד). אלו תרופות יש כיום לטיפול ב-MCI? המטרה בטיפול ב-MCI היא לצמצם את הסיכון להתקדמות לאלצהיימר או דמנציה מסוג אחר. התרופות המאושרות לטיפול ב-MCI הן למעשה התרופות המאושרות לטיפולב דמנציה מסוג אלצהיימר, ופוטנציאל האפקטיביות שלהן גבוה יחסית במצבי MCI. תרופות אלו לרוב מכוונות להשפיע על הנוירו-טרנסמיטור המוכר בשם אצטילכולין. ברבים מהניסויים הקליניים, שמטרתם למצוא תרופה לדמנציה, למעשה משתתפים אנשים המאובחנים ב- MCI. כדאי להיוועץ עם הרופא בנוגע לנטילת תרופות רלוונטיות ולשקול השתתפות במחקרים קליניים. פעילות גופנית ל- MCI: הגישה המבטיחה ביותר להאטת התקדמות MCI היא פעילות גופנית. מהו סוג ההתעמלות הטוב ביותר? עניין זה עודנו בדיון. נראה שכדאי לשלב מגוון סוגי התעמלות: פעילות אירובית, פעילות כנגד התנגדות, לשיווי משקל ולגמישות. כל הסוגים הללו חיוניים לשמירה על תנועתיות ובריאות כללית. פעילות גופנית חשובה גם לצמצום הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. תזונה ל-MCI: המחקר מראה שיש קשר בין תזונה לדמנציה, אולם לא ברור איזה סוג תזונה עשויה למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. תזונה בריאה באופן כללי מתאימה גם לבריאות המוח. תזונה בשיטת MIND (גרסה של תזונה ים תיכונית) היא המומלצת לרוב. תזונה זו כוללת: מגוון ירקות ופירות בצבעים שונים אגוזים, אבוקדו ושומנים "בריאים" אחרים דגים לפחות פעם בשבוע קטניות להגביל צריכת בשר ושומנים מן החי לצמצם ככל הניתן מזון מעובד, מזון מהיר, סוכר ובשר מעובד יש הממליצים על גישה טבעונית, אולם אין די מחקר מדעי לתמוך בכך. תוספי מזון ל- MCI: יש מגוון מחקרים שבדקו שימוש בתוספי מזון שונים במטרה לצמצם את הסיכון ל-MCI או להאט את קצב ההחמרה. בין היתר נבדקו ויטמין B, ויטמין E, נוגדי חמצון, ויטמין D במינון גבוה במיוחד וחומצות שומן כמו אומגה 3. לכל אלו לא נמצא מחקר המעיד על השפעה משמעותית מיטיבה בהקשר של MCI. גם מחקרים שמצאו שיש השפעה של אחד מתוספים אלו, מציגים השפעה מצומצמת יחסית. חשוב להיוועץ ברופא לפני תחילת שילוב כל תוסף מזון. יוגה, קשיבות (מיינדפולנס) ומדיטציה ל- MCI: מתח ולחץ נפשי משפיעים לרעה על תפקוד המוח. ייתכן שפעילות מרגיעה כגון יוגה או מדיטציה תשפיע לטובה על MCI. ברמת המחקר, יש ממצאים מגוונים של השפעת אמצעים אלו על MCI, כאשר חלק מהמחקרים תומכים בכך ואחרים אינם מוצאים השפעה משמעותית או אפקטיביות טיפולית. על אף שהראיות להשפעה להאט או להפסיק התקדמות MCI, לתרגולים אלו עשוי להיות ערך משמעותי בהיבט ההתמודדות הרגשית עם המצב, בפרט בהתייחס לנטייה לדאגנות יתר. אפשר להיעזר באפליקציה או קורס לקשיבות / מדיטציה. גם יוגה ניתן לתרגל באופן עצמאי באמצעות יוטיוב או להצטרף לחוג קבוע. "התעמלות למוח" ל- MCI: רבים תוהים אם תרגול מוחי מהסוג המפורסם כ"חדר כושר" למוח, בעיקר באמצעות תוכנות מחשב שונות, יכול למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. נכון לעכשיו – ההשפעה של תרגולים אלו אינה ברורה. רוב המחקרים על "התעמלות למוח" התמקדו בהשפעות לטווח קצר על זיכרון ויכולת קוגניטיבית. לא ברור מה הערך של תרגול מסוג זה בטווח הארוך, והאם זה משפיע באופן כללי על האטת התפתחות דמנציה. מכשירי שמיעה ו – MCI: אם אתם מוטרדים מ-MCI, כדאי מאד לבדוק את השמיעה שלכם, ולהיעזר במכשירי שמיעה במידת הצורך. מחקרים רבים מצאו שיש קשר ישיר בין פגיעה בשמיעה לבין פגיעה ביכולת הקוגניטיבית. סיכום ההמלצות לניהול מצב של MCI: נכון לעכשיו, אין טיפול ספציפי שהוכח כאפקטיבי למניעה ספציפית או להאטה מצב של MCI. על כן, אחזור על ההמלצות הכלליות לבריאות המוח : פעילות גופנית סדירה טיפול וייצוב גורמי רקע וגורמי סיכון של מערכת לב-ריאות וכלי דם תזונה נכונה, כגון תזונה בסגנון MIND לזהות ולטפל בירידה בשמיעה לזהות ולטפל בהפרעות שינה התייחסות וטיפול למתח ולחץ נפשי מתמשך השתתפות ומעורבות בפעילות חברתית מכוונת המתאימה לכם אם אתם מוטרדים שמא יש לכם MCI: כפי שהבנתם, זהו עניין מורכב, שלא קל לאבחן או לטפל. עם זאת, חשוב לאבחן זאת באופן רשמי. אל תניחו שיש לכם MCI רק משום שאתם חשים בשינויים בזיכרון. אם יש תסמינים, אל תשבו בבית דואגים ומוטרדים. תיגשו לרופא להערכה פורמלית. הם יכולים לבדוק גורמים נוספים העשויים להשפיע על הקוגניציה שלכם. חלק מהגורמים הללו הם הפיכים. לא כל שינוי קוגניטיבי הוא סימן לדמנציה. גם אם זו דמנציה, תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר פלסטיות המוח

עיצוב הסביבה הפיזית שלנו משפיעה מאד על ההתנהגות וההתנהלות שלנו בה. מעבר ליופי ואסתטיקה, הידידותיות ונוחות השימוש מכוונים התנהגויות רבות שלנו. לדוגמה: אני גרה בבית עם שתי קומות. בשנה הראשונה למגורים בבית אחסנתי את חומרי הניקוי במזווה למטה. כך שיצא שכל פעם שהייתי בקומה העליונה וצריך היה לנקות/ לטאטא משהו קטן, נאלצתי לרדת למטה למזווה ולהביא את הציוד המתאים. זה היה ממש מעצבן, ואני מודה שחלק מהפעמים ויתרתי לעצמי... יום אחד החלטתי לקנות סט נוסף של ציוד וחומרי ניקוי ולאחסנם בקומה השנייה, ובא לציון גואל! התעצבנתי הרבה פחות, והקומה למעלה היתה (קצת) יותר נקייה. עיצוב הסביבה הפיזית משפיע מאד על אדם עם דמנציה/ אלצהיימר על רקע שינויים ביכולת תפיסה חזותית, הפגיעה בזיכרון, קושי בשיפוט, ירידה ביוזמה ובתכנון וכיו"ב. להתאמת הסביבה הפיזית של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יש מספר מטרות: 1. בטיחות 2. שימור תפקוד 3. צמצום ומניעה של התנהגויות מאתגרות אני רוצה לשתף אתכם במספר דוגמאות להתאמות ייחודיות, שנעשו במטרה לצמצם שינויי התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר (כל השמות בדויים): מקרה 1: שמעון לא זיהה את עצמו בראי, והיה עומד מול הראי בחדר הרחצה וצועק על הדמות שנשקפה שם. הוא היה מסוגל לעשות זאת במשך זמן רב, וכמובן שהיה כעוס ועצבני גם כלפי האנשים בבית בשל זאת. הפתרון: לכסות את הראי עם מגבת. כך אשתו שהשתמשה גם ביא בחדר רחצה זה יכלה להשתמש בראי כרצונה, בעוד שמעון לא נתקל ב"איש הזר" בביתו. מקרה 2: אסתר אהבה להתקלח (כן, יש גם אנשים עם דמנציה/אלצהיימר שמרבים להתרחץ, וגם זו יכולה להיות בעיה) ונהגה לעשות זאת מספר פעמים ביום. המשפחה היתה מודאגת בעיקר מצריכת כמויות גדולות של שמפו וסבון רחצה. גם העלויות הצטברו וגם חששו מהשפעה מייבשת על העור והקרקפת. הפתרון: לדלל את השמפו בבקבוק במים (במקום להתווכח עם אסתר כמה שמפו לשפוך על הראש). מקרה 3: ראובן היה בתחילת דמנציה/ אלצהיימר ונהג לגשת למקרר לעתים תכופות ולקחת משהו לאכול. הוא עלה במשקל, ואשתו כל הזמן רדפה אחריו שיפסיק לאכול כל כך הרבה. העימותים הללו נמשכו כל היום ולא פעם עלו לטונים גבוהים, ללא הצלחה כי הוא המשיך בהתנהגות. היא כבר התחילה לברר אם אפשר לנעול את המקרר. הפתרון: להציב בקדמת המדפים במקרר מזון דל קלוריות, שהוסכם שאין התנגדות שראובן יאכל באופן חופשי. לדוגמה: ירקות חתוכים על צלחת, מעט פירות שטופים בקערה פתוחה, פופקורן מוכן ( לא אידאלי במקרר אבל לא נורא, קוביות של גבינה באחוזי שומן מתאימים). את המזון שלא רצו שיאכל הציבו בחלק האחורי של המקרר בתוך כלים אטומים ובתוך שקיות אטומות. ראובן המשיך לגשת למקרר, ולקחת משם מזון - את מה שהיה זמין ונגיש באופן מיידי. העלייה במשקל התמתנה, ואשתו הפסיקה להיות ב"היכון" לפתיחת המקרר ומוכנה לקרב בעניין. מקרה 4: סימה סיפרה שבזמן רחצה שהיא עוזרת לאמא שלה, אמה כל הזמן מנסה לצאת מהר מהר מהמקלחון, וסימה מוצאת את עצמה במאבק להשאירה במקלחון עד שיסיימו את כל תהליך הרחצה. בתשאול מעמיק ובחינת המקלחון, התברר שסימה ממשיכה להשתמש בתכשירי רחצה שאמא שלה השתמשה בעבר: שמפו, מרכך, סבון, תכשיר לפנים. כל תכשיר דרש זמן למריחה ושטיפה ולכן זמן הרחצה התארך. הפתרון: לצמצם לתכשיר אחד רב-תכליתי ואל דמע לקיצור זמן השהות במקלחון. בנוסף, הוספת מוזיקה בזמן הרחצה, כך ששרים בקול וביחד שירים שאמא שלה אוהבת. מקרה 5: אברהם היה בשלב אמצע דמנציה. פעם בלילה היה קם לשירותים, שהיו ממוקמים בצמוד לחדר השינה, אך מחוצה לו. הוא התחיל להטיל שתן במקומות שונים בבית במהלך הלילה, ואשתו גילתה זאת בבוקר כאשר קמו. זאת על אף שנהגו להאיר אור בחדר השירותים במשך הלילה, שניתן היה לראות מבעד לחלונית דלת השירותים. הפתרון: ליצור מסלול הליכה ברור לחדר השירותים ולמנוע הגעה לאזורים אחרים בבית. שלב א: חסימת המעבר לאזורים אחרים בבית (הצבנו כסאות במסדרון בצד שלא רצינו שיילך לשם). שלב ב: הנחת פס תאורה (כמו לקישוט הבית ביום העצמאות) לאורך הרצפה מדלת חדר השינה לדלת חדר השירותים - זה משך את העין והכווין למקום הנכון. כפי שניתן להתרשם, אלו התאמות ספציפיות לשינויי התנהגות ספציפיים. יש מגוון המלצות כלליות שאפשר (וכדאי) ליישם בהתאמת הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר: בטיחות בבית - כללי: - חשוב ביותר ולא גמיש: מסירה למשטרה או נעילה בכספת של כל כלי הנשק! - מומלץ להתקין גלאי עשן במטבח, בסלון ובחדר השינה (בפרט אם האדם עם דמנציה מעשן, אפילו שכרגע זה רק במרפסת. על כך בסרטון זה). - תסירו שטיחים, המהווים גורם סיכון לנפילות (כן, גם השטיח הגדול בסלון) - תיצרו מסלולי הליכה ללא מכשולים: להצמיד לקיר מכשירי חשמל, עציצים, ערימות ספרים ועיתונים, מטענים, כסאות וכד'. - מדרגות: תסמנו את המדרגות (לפחות את הראשונה והאחרונה) בפס סימון צבעוני (אדום או צהוב, לפי צבע המדרגות שלכם). דמנציה/ אלצהיימר משפיעה לרעה על תפיסת עומק והיכולת להעריך מרחקים. דלת הכניסה: - תוציאו את המפתח מהדלת ותשמרו אותו במקום אחר, שאינו גלוי לעין. אם יש לכם נעילת "פרפר" – כדאי מאד להחליף לנעילה עם מפתח. יש היום מגוון פטנטים לנעילה מתוחכמת, הפועלים על פי טביעת אצבע או לפי תנועה מסוימת. אולי משהו מאלה יתאימו לכם, אבל גם הנעילות הללו אינן בטוחות לגמרי, וייתכן שהאדם עם דמנציה יצליח לפענח את מנגנון הפעולה. - תדאגו שיהיה מפתח נוסף לבית אצל מישהו אחר שגר קרוב. - תוסיפו מנעול לדלת הכניסה שאינו בגובה העיניים (יותר גבוה או יותר נמוך) יכול למנוע יציאה מהבית מבלי שתדעו על כך. או - - תשימו על הדלת "מערכת התרעה" כך שיש צליל חזק כאשר הדלת נפתחת: אי אפשר לשמור במאה אחוז כל הזמן. גם המטפל הולך להתקלח או לשירותים או לישון. מקרה שהיה: פעם אחת בזמן מנוחת הצהריים של בני הזוג, האישה עם אלצהיימר יצאה מהבית "בדרך לאחותה". היא הצליחה להגיע לכביש הראשי (הסואן מאד) בטרם מצא אותה בעלה. הוספת פעמון על הדלת (אחד גדול או כמה פעמונים קטנים תלויים על חוטים) שימש כהתרעה בכל פעם שהדלת נפתחה. - אל תשמרו מטליות לניקיון כללי (עם חומר ניקוי כבר ספוג בתוכם) בסמוך לשירותים/ חדר רחצה, מכיוון שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול לטעות ולהניח שאלו הם מטליות לחות לניקיון אישי. - תאורת לילה: תדאגו לתאורת לילה בחדר השינה, רצוי בגווני אור אדום או כתום (אבל הכי חשוב שתהיה תאורה כלשהי). אפשר לשקול הוספת מנורות הנדלקות באמצעות חיישני תנועה. חדר הרחצה/ שירותים: - תתקינו מאחזי ידיים בשירותים ובחדר הרחצה. אין צורך להתקין מאחז באלכסון, כפי שנראה במבנים ציבוריים, מכיוון שאלו מיועדים למגוון של משתמשים. בבית רצוי לברר מה נוח יותר: מאונך או מאוזן ולהתקין לפי זה. - תניחו משטחים למניעת החלקה בתוך ומחוץ למקלחון. - תמיד עדיף מקלחון על פני אמבטיה. אם אין אפשרות למקלחון, כדאי להיעזר בספסל אמבט, שניתן למצוא ביד שרה. כניסה ויציאה מהאמבטיה היא פעולה מאד מסוכנת ופוטנציאל הנפילה/ החלקה גבוה מאד. - תבטלו/ תנטרלו את המנעול של חדר השירותים ו/או הרחצה: יום אחד האדם עם דמנציה/אלצהיימר עלול להיתקע שם בפנים, והסברים מילוליים מהצד השני של הדלת לא יעזרו... תאורה: - תשאירו תאורה דלוקה ברחבי הבית, גם בחדרים ריקים: אנשים עם דמנציה/אלצהיימר עלולים לחשוש ולהימנע מכניסה לחדרים חשוכים (לדוגמה, השירותים). - תנסו למנוע סנוור והחזרי אור ממשטחים מבריקים. רצוי להימנע ממשטחי זכוכית המחזירים אור באופן מסנוור (לדוגמה בשולחן בסלון). - תסמנו באופן ברור מתגי תאורה, כך שיהיה קל להדליק אור. גם אם זה בית שהאדם גר בו שנים רבות, הפגיעה בדמנציה/אלצהיימר היא בזיכרון (כל סוגי הזיכרון), ועלולים שלא לזהות את המתג. התמצאות: אמצעים אלו עשויים לסייע לפחות לחלק מהזמן. כידוע דמנציה היא מחלה מתקדמת, ולאורך זמן יהיה קושי להיעזר גם בתמיכות אלו. אולם, מטרה ראויה היא לשמר תפקוד ואוטונומיה ככל הניתן, ואמצעים אלו בהחלט עשויים לתמוך במימוש מטרה זו. - שעון מותאם לדמנציה/אלצהיימר, המציג גם יום ותאריך, מסייע בהתמצאות בזמן. - "איתוראן" למחזיק מפתחות/ ארנק וכד'. יש דגמים שונים ולא יקרים. - כדאי להכין שלטים לדלתות החדרים השונים בבית, ברז מים חמים וברז מים קרים (יש לניילן), מה יש בארונות הבגדים והמטבח וכד'. לדוגמה, משפחה שהוסיפה שלט מעל פח האשפה, שהוצב בגלוי במטבח (ולא בתוך ארונית),פתרה בעיה של פיזור אשפה במקומות שונים בבית על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. מחקרים הראו שיש יתרון לשלט הכולל מילים ותמונה. רצוי להיעזר באיש מקצוע להתאמת הבית, קביעת מיקום מתאים למאחזים ועוד. זה בתחום הידע של אנשי ריפוי בעיסוק, ואפשר להיעזר בהם באמצעות גם באמצעות קופת חולים (עם הפנייה מרופא מטפל). יש עוד מגוון רחב של התאמות לסביבה הביתית שניתן לעשות כדי לעודד עצמאות בתפקוד לצמצם שינויי התנהגות. אפשר למצוא הצעות נוספות בספר שכתבתי - "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה", שניתן לרכוש ממני באופן ישיר בקישור זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחושב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ולש יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות 5 אביזרים לזקנים ניטור ורישום התנהגות BATHROOM

דמנציה/ אלצהיימר מתקשר לנו באופן מידי לשינויים בזיכרון. שינויים בזיכרון לרוב מלווים גם בשינויים ביכולת שיפוט, קושי בהסקת מסקנות וחשיבה לוגית, שמירה על רצף ותכנון פעולות מורכבות ורב שלביות. יש אנשים שתסמינים של דמנציה יהיו קודם כל רגשיים, והם יהיו עצבניים, חסרי סבלנות, פסיביים ומדוכדכים יותר מהרגיל. מעטים מודעים לכך שדמנציה/ אלצהיימר משפיעה באופן ישיר על החושים והחוויות החושיות של האדם. ישנם שינויים באיברי החוש, יותר נכון בפיענוח המידע שמגיע מאיברי החישה במוח, שאופייניים לדמנציה בשלבים שונים, ולשינויים אלו יכולות להיות השפעות משמעותיות על תפקוד ואינטראקציה עם הסביבה האנושית והפיזית. יש שינויים אופייניים ביכולת הראייה של האדם עם העלייה בגיל, גם ללא דמנציה/ אלצהיימר. אלו שינויים נורמטיביים שאנו מצפים למצוא אצל אנשים עם הזדקנותם: ירידה בחדות וצורך בתאורה רבה יותר וניגודי צבעים צבעים נראים פחות בוהקים וקושי להבדיל בין צבעים נדרש זמן רב יותר להסתגל במעבר מבפנים לחוץ, ולהיפך שדה הראייה מצטמצם באופן טבעי רגישות מוגברת לברק ובוהק כל זאת בנוסף למחלות עיניים כגון ירוד (קטרקט), גלאוקומה או ניוון מקולרי תלוי גיל. בשל המורכבות של הנושא, שינויים בראייה אינם בהכרח מדווחים על ידי האדם עם דמנציה. בדומה לגילאים צעירים יותר, לפני שמרכיבים משקפיים לראשונה, רבים מאיתנו סבורים שכולם רואים בדיוק כפי שאנחנו רואים. המודעות לקושי או שינוי בראייה דורשת נקודת התייחסות שונה, וזה קשה למי שכבר יש לו ליקוי קוגניטיבי. ככל האפשר כדאי לערוך בדיקות ראייה בסביבה הטבעית של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ויש כיום שירותי אופטומטריסטים ברחבי הארץ המגיעים לבית הלקוח. שינוי 1: צמצום שדה הראייה ההיקפי מה המשמעות: לכל אחד מאיתנו יש אזור ראייה מרכזי שבו הראייה ממוקדת ורוב המידע מגיע משדה זה. מעבר לשדה ראייה זה העין שלי קולטת מידע חזותי נוסף, אך באופן פחות ממוקד. לדוגמה: כאשר אני נוהגת, המבט שלי ממוקד בחלון הקדמי ובכביש לפניי. לצד זאת, אני קולטת בראייה גם מכוניות הנוסעות בנתיב מקביל ואת הנוף החולף. זהו מידע בשדה הראייה ההיקפי, שמצטמצם עם הזמן. מה לעשות: לגשת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מקדימה, ולאט כך שיש זמן לקלוט ולעבד את הדמות שלכם. שינוי 2: המיאנופסיה (Hemianopsia) מה המשמעות: מצב זה לרוב מופיע לאחר אירוע מוחי (שבץ, CVA), ויכול גם להופיע כתסמין של דמנציה וסקולרית (הסוג השני בשכיחותו מסוגי הדמנציה). משמעות הדבר שהאדם מאבד חלק משדה הראייה שלו, לרוב צד אחד כפי שמופיע בתמונה להלן. בדמנציה וסקולרית עלול להיות קשה להבחין ולאבחן מצב זה, וסביר שהאדם עצמו לא ידווח על כך ולא יהיה מודע לבעיה. נוכל ללמוד על זה לפי התנהגותו במרחב הפיזי. לדוגמה, אדם שיאכל מזון בצד מסוים של הצלחת, ולא ייגע במזון בצד אחר (שהמוח אינו רואה ולא מודע לקיומו). מה לעשות: אם חושדים שיש ליקוי כזה, כדאי לערוך בירור, ככל האפשר. בהיבט התפקודי: ניגשים לאדם מהצד שהוא רואה/ מתייחס, מגישים לו חפצים בצד זה, מתחילם משימות טיפוליות בצד זה וכיו"ב. *לאחר אירוע מוחי מקובל לנקוט בגישה שיקומית בניסיון לעורר מודעות לליקויים ולעודד שימוש מודע בצד הנפגע, כולל בהתייחס לשדה ראייה שהצטמצם/ נעלם. בדמנציה וסקולרית גישה שיקומית זו איננה מקובלת, ולכן לא כדאי "לאתגר" את האדם ולהגיש לו חפצים וכד' בצד של הראייה שנפגעה. שינוי 3: ליקוי בתפיסת עומק מה המשמעות: תפיסת עומק מבוססת על שילוב מידע משתי העיניים ועיבודו במוח. הכוונה ליכולת של האדם לזהות שמשטח איננו בגובה אחיד, כגון מדרגות, או לזהות מעבר בין משטחים שונים ולהבין אם יש הבדלים בגובה בין המשטחים, לדוגמה כניסה למעלית. בדמנציה משטח בעל צבע כהה, שחור או כחול כהה, לצד משטח בהיר, כגון רצפה לבנה או בהירה, עלול להיתפס כ"חור שחור", כאילו המשטח הכהה איננו קיים. נוכל לצפות באדם עם דמנציה שהולך מסביב לשטיחים כהים, מסרב להיכנס למעלית עם רצפה שחורה, מתקשה לעבור מעל פסים כהים ברצפה. ליקוי מסוג זה מגביר שכיחות של נפילות, בשל הקושי להעריך גובה של מדרגות (בפרט בירידה). מה לעשות: מדרגות: חשוב לסמן קצוות מדרגות בפסים עם ניגוד צבע משמעותי לצבע המדרגה אם רוצים למנוע מהאדם לצאת מהבית, אפשר להניח שטיחון שחור ליד דלת הכניסה (מבפנים) אם רוצים לעודד כניסה לתוך הבית, להניח שטיחון בצבע בהיר בכניסה לבית אם מתרשמים ששטיח כהה בסלון או בחדר השינה מביא להתנהגות "עוקפת", כדאי להסיר את השטיח (גם אם זה שטיח שמונח שם שנים רבות) כנ"ל לגבי משטחים מוגבהים (שיש, שולחן, שידה וכד'): לא לנסות להסביר לאדם עם הליקוי שהוא טועה בתפיסתו, אלא לערוך שינוי בסביבה הפיזית שינוי 4: קושי בזיהוי חפצים מה המשמעות: תהליך של "ראייה" למעשה מורכב מקליטת המידע החזותי בעין ופיענוח המידע החזותי במוח, בפרט באונה העורפית במוח. לעתים המוח משתמש ב"קיצורי דרך" בפיענוח, כך שייתכן שהעיבוד החזותי מבוסס על מה שהמוח מצפה לראות. יש השפעה גם של זיכרון ומחשבות, כגון "האם זהו משהו שכבר ראיתי בעבר?". שילוב כל המידע יחדיו הוא הפענוח של המידע החזותי. לדוגמה, גיליתי שאני זקוקה למשקפי ראייה מרחוק רק כאשר נסעתי למדינה שבה השלטים לא היו באנגלית, והמוח שלי לא הצליח "לצפות" מה יהיה כתוב בשלט. אז הבנתי שאני צריכה להתקרב יותר מבעבר לשלט כדי לקרוא את האותיות כראוי. זיהוי של חפצים/ אנשים/ מקומות וכד' משלב את המידע שמגיע מהעיניים עם מידע שנשלף מהזיכרון. בדמנציה/ אלצהיימר שליפת המידע מהזיכרון מהווה קושי ולעתים קרובות לקוי. זו הסיבה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להתקשות לזהות חפצים הניצבים מולו /לפניו ולהמשיך לחפש אחריהם. מה לעשות: משתמשים בחפצים מוכרים מהעבר. זה לא הזמן לקנות מלחייה חדשה, מעמד למשקפיים בצורת צפרדע, תיק חדש וכד'. לסמן חפצים בשלטים, בצבעים, להניח במקומות קבועים, להשתמש בניגודי צבעים בין משטחים לחפצים עצמם. סבלנות ואורך רוח כאשר הם מחפשים משהו שנמצא "מתחת לאף" – הם באמת לא מבינים שזה מה שמחפשים. להגביר את התאורה בכל רחבי הבית. שינוי 5: שילוב של ראייה מטושטשת, קושי באבחנה בין דמות לרקע, קושי בזיהוי תנועה ושינוי בזיהוי צבעים מה המשמעות: כל השינויים הללו עלולים להתרחש על רקע השינויים באזור הנוח המעבד את המידע המגיע מהעיניים. אמנם רצוי שיהיו משקפיים מותאמות ככל האפשר למצב העיניים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אך יש להכיר בכך התאמת משקפיים לא בהכרח תסייע בהתמודדות עם קשיים אלו. מה לעשות: צבעים שנתפסים כדומים זה לזה: קבוצה א: שחור, כחול, ירוק, חום וסגול. קבוצה ב: כתום, ורוד, אדום וצהוב. שימוש בניגודי צבעים כדאי לעשות בעירוב בין 2 הקבוצות. שימוש בניגודי צבעים: בין הצלחת למפה/ השולחן, סימון מתגים עם פס סימון כהה, שימוש בצבעים מאד שונים, לא להתעקש על התאמת צבעים מסוימת בלבוש. התאמות חזותיות כלליות: אחת הדרכים הזמינות להקל על ההשלכות של שינויים בראייה בדמנציה היא התאמת התאורה בבית. תאורה אחידה בכל החדר ומניעת אזורים "חשוכים". אלו עלולים להיתפס על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כמקומות שבהם מסתתרים אנשים זרים/ בעלי חיים/ חפצים/ שדים ועוד. אור יום טבעי הנכנס מהחלונות הוא חיובי ומומלץ, אך יש לשים לב למנוע סנוור מאור זה. עמעם (דימר) המאפשר הגברת התאורה באופן מדורג, כך שתתאפשר הסתגלות הדרגתית להגברת התאורה. יכול להיות משמעותי במיוחד בזמן שמעירים את האדם עם דמנציה בבוקר. לצמצם את כמות החפצים המוצגים והמונחים על משטחים, כך שיהיה פחות עומס וקל יותר לזהות פריט מסוים מבין רבים. להימנע ממשטחים מסנוורים, כגון שולחנות עם משטחי זכוכית במטבח או בסלון. עדיפות למשטחים שהם מט. לשקול לכסות מראות, אם יש בהן החזר מסנוור של מנורה. להימנע משטיפת רצפה עם חומר מבריק/ וקס. אמנות: המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול "להשלים" תמונה או ציור באופן שמעורר בו חרדה. באופן כללי, מומלץ להימנע מציורים בעלי אופי אבסטרקטי או אמורפי, ציורים העלולים לעורר רגש של חרדה, לדוגמה, העתק של הציור המפורסם ה"צעקה" של אדוארד מונק: כדאי לתלות תמונות של נוף וטבע, הידועים כמעוררים רגשות של רוגע ונינוחות. מי שיש לו משקפיים – להשתמש בהן. בפרט בזמן אכילת ארוחות. להשתמש במשקפי שמש כאשר יוצאים מהבית (להניח במקום בטרם פותחים את הדלת החיצונית). ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשת. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים הקשר בין ירידה בשמיעה לבין שינוי קוגניטיבי