מטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מספרים כי לעתים קרובות החולה עייף מאד במהלך היום, נוטה להירדם במהרה בזמן ישיבה, מסרב לעשות דברים בטענות לעייפות וכד'.
ראשית, חשוב לבדוק ולשלול גורמים שונים
- תרופות בעלות השפעה מרדימה
- תזונה לקויה (לעתים חולי דמנציה צורכים יותר מדי סוכר)
- שינויים בדפוסי שינה כך שאין שינה לילה טובה ומספקת
- דיכאון קליני
במידה ומצאנו שכל הגורמים הללו תקינים, בכל זאת ייתכן שהחולה באמת עייף.
למה זה קורה?
פשוט משום ש- דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה המתישה את המוח.
כשאנחנו מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, נדמה לנו לעתים שהוא אינו עושה מתאמץ דיו,
שאינו משתדל מספיק, ואם היה מתאמץ קצת יותר - בוודאי היה מצליח.
כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על מצב שהיה לו עניין ורצון, התאמץ, ופשוט לא הצליח.
גם אם המשימה היתה קלה עבור אנשים אחרים, עבורנו זו היתה משימה קשה עד מאד.
זה מעורר תסכול רב.
המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עובד ללא הרף בפענוח המציאות והמתרחש סביבו.
הוא עוסק כל הזמן בניסיון אקטיבי להבין את הסביבה.
זה דומה למאמץ שרובנו משקיעים בניסיון לפתור תרגיל בהנדסה אנליטית, אבל זהו מאמץ מתמשך ורציף.
וזה מעייף!
שיחת חולין נראית לנו, ללא הקשיים הקוגניטיביים, כדבר טריוויאלי.
עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מהלך שיחת חולין דורש להתמקד בדברי המטפל ולא לשים לב לגירויים האחרים מסביב, להבין את המלים והמשפטים שנאמרים, לתכנן את התשובה שלו, להכין את עצמו למשפט הבא, ליצור קשר עין רציף, להימנע מהסחות דעת ועוד.
וכל זה קורה שוב ושוב ברצף במהלך שיחה אחת!
מה שנראה לנו כשיחה קלה ואינטראקציה מהנה, היא עבור החולה מאמץ מתמשך.
יותר מכך, לרוב השיחה מבוססת על שאלות פתוחות, שצריך לבחור תשובה מתאימה מתוך מגוון רחב של תשובות אפשריות.
כך שכל אינטראקציה חברתית מעייפת את המוח של אדם עם דמנציה,
וככל שהאינטראקציה נמשכת -
כך גוברת העייפות.
וגם, לעתים קרובות לאנשים עם דמנציה יש גם רמת חרדה גבוהה יחסית.
חרדה זו גורמת למצב של דריכות מתמדת של החולה ועלולה להיות גורם המעכב שנת לילה טובה ומספקת.
כך נוצר מעגל קסמים של עייפות ושינה לא מספקת המובילה לעייפות נוספת,
תנומות קצרות במהלך היום הפוגעות באיכות השינה בלילה, וכן הלאה.
מטפלים לרוב רוצים לשמר את היכולות של האדם עם דמנציה לאורך זמן,
ורבים חושבים שהדבר כרוך בפעילות רציפה לאורך כל שעות העירות.
משפחות רבות מתלוננות בפניי שהחולה כל הזמן ישן, ושואלות מה אפשר לעשות כדי לשמור על עירנותו. בהתאם למצב החולה ושלב המחלה, אני ממליצה לאפשר לחולה להיות פסיבי בחלק משעות היום.
כדאי להפעיל את החולה במגוון פעילויות, אך לא כל הזמן.
תנסו לאזן בין הדרישה לפעילות אקטיבית ובין פעילות פסיבית, כגון צפייה בטלוויזיה,
האזנה למוסיקה או בהייה בתמונה.
כל אדם עם דמנציה חווה רמת עייפות שונה, ולכל אחד מתאימה רמת פעילות אחרת.
חשוב שנראה את האדם שלפנינו ואת הצרכים הספציפיים שלו.
יש גם סרטון שהכנתי בעניין:
ותזכרו -
זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
בוודאי יעניין אותך גם:
נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר
Коментарі