מוסיקה עושה פלאים בדמנציה/ אלצהיימר

רובנו כבר יודעים שמוסיקה היא כלי חשוב להתמודדות עם דמנציה/אלצהיימר.

גם בשביל המטפל וגם בשביל האדם עם דמנציה.

אוליבר סאקס, הנוירולוג המוכשר והמפורסם (גם אני במועדון המעריצים),

הציג זאת באופן מופלא וברור בסרט המרגש שנקרא Alive Inside ,

שבו אנשים הנראים כבויים ומנותקים מהעולם מתעוררים לחיים באמצעות מוסיקה.

אני נהגתי להשמיע מוסיקת רקע במסגרת העבודה שלי עם אנשים עם דמנציה. את הבוקר פתחנו עם מוסיקה קלאסית ממיטב המלחינים או שילוב של כמה יצירות

(זוכרים את Hooked on Classics?).

במהלך הפעלה בתנועה היתה מוסיקה קצבית.

בשעות הבוקר המאוחרות מיטב שירי ארץ ישראל.

יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון ידעו שעות השמעה רבות במחלקות שעבדתי בהן.

גם אריק סיני, רונית אופיר, חוה אלברשטיין וכמובן, אריק איינשטיין.

במהלך השנים שמתי לב שהיה הבדל באנרגיה ובאווירה במחלקה בימים שבהם הייתי מתחילה לשיר בקול יחד עם מוזיקת הרקע.

אני מעולם לא אהבתי לשיר, וגם לחלוטין נטולת כשרון, כך שזה לא אירע כל יום, אלא בהתאם מצב הרוח.

אבל, עם הזמן זה קרה יותר ויותר.

לפעמים במהלך ההתעמלות, לפעמים תוך כדי ביצוע פעילות אחרת, ולפעמים סתם.

ויש מצבים שמוסיקה יכול להקל באופן ממשי במסגרת בליווי וטיפול באדם עם דמנציה:

- כאשר מעירים בבוקר: תנסו לשים מוסיקת רקע מסוימת וקבועה כאשר באים להעיר את האדם עם דמנציה. רצוי לא מוסיקה קצבית מאד או איטית במיוחד. חשוב שיהיה משהו מוכר ואהוב, ובעוצמה לא גבוהה.

- בשעת רחצה: אנשים רבים אוהבים לשיר במקלחת, ומוסיקה יכולה לסייע ולהנעים את הזמן בחדר הרחצה.

גם במצב זה רצוי שתהיה מוסיקה קבועה ועקבית, מוכרת ואהובה (אך שונה מהבוקר).

- עם רדת החשיכה והתקצרות שעות האור חלק מהאנשים עם דמנציה חווים תופעה של Sundowning.

שימוש פעיל במוסיקה יכול להקל על כך. לא ניתן להסתפק בהאזנה פסיבית ורגועה למוסיקה. במצב זה, כדאי להקשיב למוסיקה קצבית, להתנועע, לרקוד, לתופף ולשיר ביחד.

בוודאי שאני ממליצה להשמיע מוזיקה רקע, ויותר מכך, אני ממליצה לשיר בקול.

מוזיקת רקע זה טוב, אבל זה לא מספיק.

למה? כי מוזיקה זה כלי שאפשר להשתמש בו לעורר מעורבות.

חיבור דרך מוזיקה זו דרך להיות בקשר עם אנשים שמתקשים לתקשר בשיחות חולין.

זו דרך להתחבר לרגשות ולזיכרונות.

מוזיקה זה גם בידור, אבל זה יכול להיות הרבה יותר מכך.

איך הופכים מוזיקה ממשהו פסיבי ברקע לפעילות משמעותית לאדם עם דמנציה?

1. מזמינים לשיר באמירה פשוטה וברורה:

"בוא נשיר שיר", "הגיע הזמן לשיר", "תצטרפ/י אליי".

2. מתחילים עם שיר קצבי.

להתחיל זה הכי קשה ולשיר קצבי יותר קל וכיף להצטרף.

כדאי לשלב מגוון מקצבים, והתחלה קצבית היא התחלה ברגל ימין.

3. מתחילים לשיר את השורה הראשונה של השיר בעצמכם, ומחכים שיצטרפו...

בין אם זה מילות השיר ובין אם זה רק נה-נה-נה, כאשר הם מתחילים לשיר אתכם,

מעודדים להמשיך ואומרים "ידעתי שאתה מכיר את השיר הזה!".

4. שרים ביחד – גם אם מקשיבים לתקליט או רדיו או כל אמצעי אחר,

כששרים ביחד בקול רם זה מעורר באנשים תחושת שייכות ויוצר קשר.

5. כשמתחילים לשיר כדאי גם להוסיף תנועה.

לא חייבים להתחיל לרקוד, אפילו תיפוף על הברך או משהו דומה.

6. נותנים משוב חיובי תוך כדי.

אומרים "אנחנו נשמעים ממש טוב היום!", מחייכים, יוצרים קשר עין, ומביעים התלהבות גם באמצעות שפת הגוף.

לא חייבים לשיר כל היום, זה נשמע ממש מתיש.

יצירת זמן קבוע של שירה משותפת במהלך היום, או במהלך השבוע,

אפילו רבע שעה של שירה, יתרמו רבות לכם, לאדם עם דמנציה ולקשר ביניכם.

(תודה לגב' מרי סו ווילקינסון, שלמדתי ממנה רבות בנושא, והנחיותיה משולבות בטקסט זה).

תזכרו,

זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי ונחשבו ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

לקריאה נוספת:

למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור

מה קורה במוח במחלת אלצהיימר

טיפול באמצעות בובות לדמנציה/ אלצהיימר