נהיגה בדמנציה/ אלצהיימר - האם אפשר, מתי ואיך להפסיק

ההחלטה על הפסקת נהיגה עלולה להיות אחת ההחלטות הקשות והמלחיצות ביותר לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ובני משפחתם.

למעשה זהו מעין מאבק בין שמירה על עצמאות אישית לבין שמירה על בטחון אישי וציבורי.

הסטטיסטיקה מראה שנהגים עם דמנציה/ אלצהיימר צפויים לפי 2.5 ויותר תאונות מאנשים ללא דמנציה בגילם. רוב האנשים רוצים להמשיך לנהוג ככל האפשר.

קבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר אינה פוסלת אוטומטית מלנהוג.

איך הדמנציה/ אלצהיימר משפיעה על הנהיגה?

דמנציה/ אלצהיימר גורמת בעיקר לאובדן זיכרון אך יש לה השפעות שליליות על הרבה יכולות קוגניטיביות שחשובות לנהיגה: העברת קשב, פתרון בעיות, התמצאות, הבנה טובה של כללי התנועה ותמרורים, זכרון טוב ויכולת שיפוט תקינה (כולל גם בנוגע למגבלות אישיות), שיפוט ומהירות תגובה מהיר למכשולים בכביש. לעתים קרובות אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי להיות לא מודע לקשיים שיש לו ביכולות אלו.

שאלות שאנשים עם דמנציה צריכים לשאול את עצמם:

• האם שמתי לב לשינויים ביכולת הנהיגה שלי?

• האם נהגים אחרים צופרים לי הרבה?

• האם הביטחון שלי בנהיגה השתנה? האם אני נמנע מלנהוג במזג האוויר בעייתי?

• האם איבדתי את הדרך בזמן נהיגה?

• האם שכחתי לאן אני נוסע?

• האם התבלבלתי פעם בין הגז והבלמים?

• האם היו לי תאונות קלות בשנה האחרונה?

• האם קיבלתי דוחות על פנייה לא תקנית, נסיעה איטית מדי או מהירה מדי, אי עצירה בעצור?

• האם אנשים אחרים מרגישים בטוח לנסוע איתי?

• 
  

שאלות שמטפלים צריכים לשאול את עצמם:

- האם אנשים אחרים מרגישים ביטחון בנסיעה כשהאדם עם דמנציה נוהג?

- האם יש צורך ב"טייס משנה" כדי לנווט ליעד או להזהיר על מכשולים או בעיות בכביש?

- האם יש לאדם עם דמנציה קשיים בתפקודים אחרים כמו נטילת תרופות, התנהלות כספית, בישול, קניות וכד'?

ושאלה כללית: האם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסוגל עוד לנהוג מבלי לסכן את עצמם או מישהו אחר בכביש, או מישהו אחר הנוסע איתם באוטו?

אם התשובה של המטפל העיקרי לשאלה זו אינה "כן" בטוח – הגיע הזמן לחשוב על חלופות לנהיגה.

אין לאפשר לאנשים עם דמנציה בשלבי אמצע והלאה לנהוג כלל. איך נדע שזה שלב אמצע+? לפי משרד התחבורה בקנדה: בעיות קגוניטיביות הגורמות ל: - אובדן יכולת לבצע עצמאית 2 או יותר מפעולות יום יומיות אינסטרומנטליות (כמו ניהול כספים, שימוש בטלפון, קניות, בישול, שטיפת כלים, נטילת תרופות, ועוד) - או אובדן יכולת לבצע פעולה של טיפול יום יומי בסיסי (אכילה, לבוש, רחצה, ניידות, שימוש בשירותים)

אם הם נוהגים רק למרחקים קצרים, למה לדאוג?

רוב התאונות מתרחשות לא רחוק מהבית, בדרך לסופרמרקט, בחניון קרוב, בדרך לבנק וכד'.

כלומר הסיכון הוא דווקא לאדם עם דמנציה, לחברים, לשכנים ולקרובי משפחה.

מה אפשר לעשות כשחושבים שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כבר אינו כשיר לנהוג, והוא אינו מסרב להפסיק?

כדאי להיעזר ברופא, ולבקש שיבדוק אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר עוד כשיר לנהוג. אם הרופא מוצא שאינו כשיר עוד, והאדם אינו מקבל את הדין ממשיך לנהוג,

על המטפלים לעשות צעדים שישמרו על ביטחונו של האדם,

גם בהתייחס להשלכות משפטיות וכספיות (ביטוח) בעניין זה.

על פי נהלי משרד הבריאות:

רופאים צריכים לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על אדם "מאובחן עם מחלה או מצב בריאותי שסבור הרופא כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו/זולתו מחמת אותה מחלה/מצב בריאותי".

(חוזר מנכ"ל 35/09, מאוגוסט 2009). דמנציה/ אלצהיימר היא ברשימת המחלות הנכללות בנוהל.

אם הרופא קבע שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כשיר להמשיך לנהוג -

כדאי לבצע הערכה מחודשת ספציפית לעניין זה מדי 6 חודשים או כאשר חל שינוי פתאומי במצב או לאחר תאונת דרכים או במצב שהמטפל סבור שיש סיכון ממשי בהמשך נהיגה ע"י האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.

פעמים רבות, מטפלים טועים ומאפשרים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך לנהוג גם כאשר הם חושבים שזה לא בטוח.

יש לזכור שיש לנהיגה גם השלכות פיננסיות וביטוחיות.

מה מונע בני משפחה מטפלים מלעסוק בכך כשהם חושבים שצריך להפסיק לנהוג?

• פחד מתגובה של כעס מצד האדם עם דמנציה או שלא רוצים לפגוע ברגשותיו

• רגשות אשמה או אי נוחות שהם מגבילים את העצמאות של יקירם

• חשש מצורך לספק חלופות תחבורה

• דאגה מה חושבים אנשים אחרים

• היעדר תמיכה מבני משפחה אחרים לדיון על הנושא או לנקיטת צעדים

• היעדר מידע כיצד להחליט מתי הנהיגה בעייתית

אין דרך אחת נכונה להתמודד עם נושא הפסקת נהיגה בדמנציה, ואין דרך קלה לעשות זאת.

רצוי להתחיל לשוחח על הפסקת נהיגה בהמשך הדרך בסמוך לקבלת האבחנה.

כדאי להעיר את תשומת לב האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להשלכות של המחלה על תפקוד זה.

יש הנוהגים לכתוב הסכם שבו מתעדים מהם התנאים שבהם יפסיק האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לנהוג. לא לכל אדם צעד זה מתאים, וגם אם נערך הסכם, אין ערובה לכך שיהיה אפקטיבי בבוא העת.

צריך לחשוב על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, האישיות והיכולות שלהם, על מטפלים נוספים המעורבים,

על הסביבה בה הם חיים ועוד. כל משפחה צריכה למצוא את מה שעובד עבורה. תיעזרו באנשים אחרים בקבלת וביצוע החלטה להפסיק נהיגה של אדם עם דמנציה.

תיעזרו באנשי מקצוע.

תיעזרו ברופא – שיהיה שותף בקבלת ההחלטה ובבשורתה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. לסמכות של רופא יש השפעה גדולה על רוב האנשים.

הוא יכול לרשום "מרשם" להפסקת נהיגה. זה לא צריך להיות נטל על כתפיים של אדם אחד.

ותזכרו-

זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

לקריאה מעניינת נוספת:

למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך?

כאשר דמנציה משכיחה מיקירנו מי אנחנו

תחושת זמן לקויה בדמנציה/ אלצהיימר

מאמר זה משלב מידע ממגוון מקורות, ביניהם:

- At the Crossroads: Family conversations about Alzheimer's disease, dementia and driving. (2015). The Hartford Center: MIT.

- Linda Lee & Frank Molnar (2017). Driving and dementia: Efficient approach to driving safety concerns in family practice. Canadian Family Physician, 63, 27-31.

- Stern et al. (2008). At the Crossroads: Development and evaluation of a dementia caregiver group intervention to assist in driving cessation. Gerontological Geriatric Education, 29(4): 363–382.